העליון דחה בקשת רשות ערעור על החלטת מחוזי [בהליכים בין כי”ל ו-IBM לגבי “פרוייקט ההרמוניזציה” בהיקף מאות מיליוני דולרים]

“סופו של דבר, לא מצאתי עילה המצדיקה התערבות בהחלטת בית-המשפט המחוזי לעכב את הדיון בבקשת האישור; ובהמשך הדרך יחליט כחוכמתו”.

כבוד השופטת ענת ברון כתבה בין היתר בהחלטתה [רע”א  2563/20] לגבי בקשת רשות ערעור של ר’בקה טכנולוגיות בע”מ נגד חברת כימיקלים לישראל והחברה לישראל וכן 13 ממלאי תפקידים בשתי החברות הללו.

“בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 24.2.2020 (השופטת רות רונן, ת”צ 51914-12-18) שהורתה על עיכוב הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, עד להכרעה בהליך אחר שתלוי ועומד. זאת בין היתר לנוכח הרקע העובדתי המשותף לשני ההליכים ושאלות חופפות שעשויות להתעורר במסגרתם; וכן משום שיקולים מערכתיים של יעילות הדיון וחיסכון בזמן שיפוטי.

“ראשיתם של האירועים שבבסיס הבקשה לרשות ערעור בשנת 2013, אז התקשרה חברת כימיקלים לישראל בע”מ עם חברת יבמ ישראל בע”מ, על מנת שהאחרונה תקים ממשק מחשוב כולל שיחבר בין המערכות השונות של החברה ברחבי העולם. מהלך זה, שעלותו נאמדה במאות מיליוני דולרים, כונה על ידי החברה “פרויקט ההרמוניזציה”.

“בעקבות עיכובים שונים שנטען כי חלו בפרויקט, ביום 3.12.2018 הגישה החברה תביעה נגד יבמ לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ג’ גונטובניק, ת”א 4995-12-18). בהליך המקביל טענה החברה, בין היתר, כי יבמ ביצעה את הפרויקט באופן כושל והסתירה ממנה קשיים מהותיים שהתעוררו. החברה טענה כי יבמ הפרה את החוזה שנכרת בין הצדדים, התרשלה כלפיה והתעשרה על חשבונה. סכום התביעה בהליך המקביל הועמד על סך של 300 מיליון דולר.

“המבקשת, שמחזיקה לטענתה ב- 41 ממניות החברה, סברה כי האירועים המתוארים מקימים לה עילת תביעה נגדה. ביום 23.12.2018 הגישה המבקשת את בקשת האישור נגד החברה; נגד בעלת השליטה בחברה – החברה לישראל בע”מ (המשיבה 2); ונושאי המשרה בחברה (המשיבים 15-3). בבקשת האישור נטען כי החברה ידעה על העיכובים והקשיים השונים שהתעוררו בפרויקט, ולמרות זאת לא פירטה על כך בדיווחיה לבורסה ולציבור מחזיקי המניות; ומשכך, הפרה את חובות הדיווח החלות עליה. נטען כי הדיווחים היו חסרים, מגמתיים ומטעים, באופן שהביא את חברי הקבוצה המיוצגת לרכוש מניות של החברה במחיר גבוה ממחירן ההוגן. הקבוצה שבשמה הוגשה בקשת האישור כוללת את כל מי שרכש מניות של החברה בתקופה החל מיום 11.6.2015 ולא מכר אותן עד ליום 29.9.2016. הנזק הכולל של חברי הקבוצה נאמד על ידי המבקשת בכ-426 מיליון ש”ח.

“לאחר שבקשה ובקשה מתוקנת לסלק את בקשת האישור על הסף מחמת התיישנות נדחו, ביום 15.1.2020 הגישו המשיבים בקשה לעכב את בירור בקשת האישור עד להכרעה בהליך המקביל. בבקשת העיכוב טענו המשיבים כי בקשת האישור וההליך המקביל עוסקים באותה מסכת עובדתית; כי קיים קשר הדוק בין השאלות ששניהם מעוררים; וכי בירור ההליכים בד בבד טומן בחובו חשש ממשי להכרעות סותרות. המבקשת התנגדה לבקשת העיכוב, וטענה כי מאזן הנוחות מחייב את דחייתה.

“בית-המשפט המחוזי קיבל את בקשת העיכוב בהחלטה מיום 24.2.2020. בהחלטה צוין כי שני ההליכים עוסקים באירועים הקשורים בפרויקט, וכי אף לשיטת המבקשת חלק מהשאלות העובדתיות שעשויות להתברר בהליך המקביל הן שאלות משותפות לבקשת האישור”.

“בבקשה למתן רשות ערעור עותרת המבקשת לביטול החלטת העיכוב בשל הפגיעה הקשה, לטענתה, שהיא מסבה למבקשת ולחברי הקבוצה. לשיטת המבקשת, הסבירות שההכרעה בהליך המקביל תסייע בבירור בקשת האישור נמוכה, בשל נקודות השוני הרבות בין ההליכים. לטענתה, על אף שהמסכת העובדתית הבסיסית בשני ההליכים זהה, הסוגיות שבמחלוקת ועתידות להתברר בכל אחד מההליכים – שונות. בעוד ההליך המקביל עוסק במערכת היחסים שבין החברה ובין יבמ, בקשת האישור מתמקדת בחובות הדיווח של החברה לציבור המשקיעים”.

“[…] לשיטתה, בית המשפט שם דגש מופרז על השיקול המערכתי של חיסכון במשאבים, ולא העניק משקל ראוי, אם בכלל, לפרק הזמן הארוך שבו ההליך שלפניו צפוי להתעכב. לטענת המבקשת, ההליך המקביל נמצא בשלבים ראשוניים ביותר ובירורו צפוי להימשך פרק זמן של כ-5 שנים. עיכוב זה יגרום לפגיעה קשה במבקשת ובחברי הקבוצה המיוצגת, שלא יוכלו לממש את זכותם לקבלת פיצוי בגין הנזק שנגרם להם”.

“דיון והכרעה – לאחר עיון בבקשה למתן רשות ערעור והתשובה לה, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות”.

“ההחלטה לעכב את בירורה של בקשת אישור בגין ‘הליך תלוי ועומד’ היא החלטה דיונית מובהקת, המצויה בגדרי שיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית בנוגע לאופן ניהול ההליך. הלכה היא כי היקף ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטות מעין אלה מצומצם ומוגבל למקרים חריגים, שבהם ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת למי מהצדדים עיוות דין”.

“[…] סופו של דבר, לא מצאתי עילה המצדיקה התערבות בהחלטת בית-המשפט המחוזי לעכב את הדיון בבקשת האישור; ובהמשך הדרך יחליט כחוכמתו. התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 6,000 ש”ח.”