העליון דחה בקשת רשות ערעור נגד רשות המיסים שהגיש מי שנתפס בהברחת טלפונים סלולריים לארץ

בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים דחה לאחרונה בקשת רשות ערעור נגד רשות המיסים שהגיש אדם שנתפס בהברחת טלפונים סלולריים לישראל.

כבוד השופט עופר גרוסקופף כתב בין היתר בהחלטתו מיום 19.5.2020 [רע”א 3038/20]:

“לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים (כב’ השופט רפאל יעקובי) בת”א 43314-12-19 מיום 6.5.2020, בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש למתן סעד זמני שעניינו עיכוב הליכי אכיפה וגבייה שמתנהלים נגדו במרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות. לצידה של הבקשה, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע.

“בשנת 2012 עצרה יחידת המכס בירושלים את המבקש, מר יניב בנדר, יחד עם 3 אנשים נוספים, בחשד להברחת טובין (מכשירי טלפון סלולריים) תוך הצגה של מצג כוזב לרשויות המכס כי מדובר בטובין אחרים (נגני שמע מסוג אייפודים).

“בהמשך לכך, ביום 22.8.2016 הוצאה למבקש הודעת חיוב לפיה נוצר גרעון בגין הברחת הטובין בסך כולל של כ- 28 מיליון ש”ח (לרבות ריבית והצמדה וקנס פיגורים). שלוש שנים לאחר מכן, במהלכן התקיים דין ודברים בין הצדדים, הוצאה למבקש ביום 19.8.2019 הודעת חיוב מתוקנת, על גרעון בסכום של כ- 31.5 מיליון ₪. בסמוך לכך, בחודש אוקטובר 2019, נערך למבקש שימוע טרם הגשת כתב אישום.

“בעקבות הודעת הגרעון המתוקנת, ולאור כישלון המגעים בין הצדדים, החלה המשיבה ביום 5.9.2019 לנקוט בהליכים במרכז לגביית קנסות לשם הטלת מגבלות על המבקש. במסגרת הליכים אלו נערכה למבקש חקירת יכולת, אשר לאחריה קבעה רשמת המרכז לגביית קנסות (הרשמת מרים דרמוני-יזדי) ביום 18.12.2019 כי לחייב יכולת כלכלית לעמוד בתשלומי הגרעון על פי הסדר התשלומים שנקבע בהחלטה זו, לפיו על המבקש לשלם 1 מיליון ש”ח בחודשים ינואר-פברואר 2020, ו- 80,000 ש”ח בכל חודש שלאחר מכן.

“בין הצדדים התעוררה מחלוקת ביחס לפרשנות החלטת הרשמת בעניין הסדר התשלומים. לשיטת המבקש עליו לשלם 1 מיליון ש”ח במצטבר בשני החודשים ינואר-פברואר 2020, דהיינו חצי מיליון ש”ח בכל חודש. לשיטת המשיבה [רשות המיסים] על המבקש לשלם 1 מיליון ש”ח בכל אחד מהחודשים הללו, דהיינו סכום כולל של 2 מיליון ש”ח לשני החודשים האמורים. לאור זאת, פנו הצדדים למרכז לגביית קנסות לצורך הבהרת החלטת הרשמת בעניין הסדר התשלומים בסוגיה זו.

“ביום 16.1.2020 ניתנה החלטה נוספת על ידי המרכז לגביית קנסות (הרשמת נעה אפיק דר), במסגרתה הובהר כי הפרשנות הנכונה היא כעמדת המשיבה. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית-משפט השלום ביחס להחלטה זו, ובצידה בקשה לעיכובה עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור, וצו כאמור ניתן ביום 30.1.2020.

“להשלמת התמונה יצויין כי ביום 9.3.2020 הורה בית-משפט השלום כי יש להביא את המחלוקת הפרשנית בשנית להכרעה, הפעם לפני כב’ הרשמת מרים דרמוני-יזדי אשר נתנה את ההחלטה המקורית (רע”ר 56268-01-20 בנדר נ’ מדינת ישראל- רשות המיסים). בעקבות זאת ניתנה ביום 19.3.2020 החלטה של הרשמת מרים דרמוני-יזדי (רשמת המרכז לגביית קנסות שכאמור נתנה את ההחלטה בעניין הסדר התשלומים), במסגרתה קבעה אף היא כי המבקש נדרש לשלם למשיבה 1 מיליון ש”ח הן בחודש ינואר 2020 והן בחודש פברואר 2020”.

החלטת העליון מפרטת את המשך ההליכים בנושא זה בתקופה דצמבר 2019 ועד אפריל 2020.

בהתייחס לבקשת הערעור שהוגשה לעליון כותב בין היתר השופט כי “דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף ללא צורך בקבלת עמדת המשיבה. למבקש הוצאה הודעת גרעון מתוקנת, המתייחסת להברחת טובין (מכשירי טלפון סלולריים) בהיקף של עשרות מיליוני שקלים חדשים. על פי הוראות החוק בתקופה הרלבנטית, החובה לשלם את מיסי הייבוא בגין הטובין האמורים מוטלת במועד פדייתם מפיקוח רשות המכס, ולפיכך התגבשה זה מכבר […] ההליך בו נקט המבקש אין בו כדי לעכב באופן אוטומטי את הליכי הגבייה, וזאת בשונה מהכלל הנהוג ביחס להליכי השגה המתנהלים בקשר לחיובי מס אחרים.

“[…] עיון בטיעוני המבקש מלמד כי על פני הדברים, ומבלי לטעת מסמרות, גם אם יתקבלו טענות כאלה או אחרות שהעלה בתובענה שהגיש, עדיין קיימת הסתברות גבוהה לכך שיהיה עליו לשאת בתשלום חוב הגרעון בסכומים ניכרים, אשר יעלו ככל הנראה משמעותית על הסכומים שיגבו ממנו במשך ההליך בהתאם להחלטת הרשמת בעניין הסדר התשלומים.

“ויובהר, גם לאחר החלטת ההבהרה בעניין הסדר התשלומים, הרי הסכום שיגבה מהמבקש יעמוד על 2.8 מיליון ש”ח בשנת 2020, ו- 960,000 ש”ח בכל שנה שלאחר מכן.

“בהינתן גובה הודעת הגרעון המתוקנת (כ- 31.5 מיליון ש”ח נכון להיום), ישלם אפוא המבקש מדי שנה רק חלק קטן מחובו במהלך הדיון המשפטי, וזאת גם אם חלק משמעותי מחיובו יבוטל.

“מכאן שבשלב זה מאזן הנוחות פועל דווקא לטובת המשיבה, וזאת בהינתן הקושי לגבות מהמבקש את חובו אם יעוכבו הליכי הגביה נגדו מחד גיסא, והקלות בהשבת הכספים לידיו (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית) אם יזכה בדין מאידך גיסא.

“ויובהר, לו הייתי משתכנע כי למבקש עומדות טענות הגנה חזקות כנגד החוב בכללותו, ייתכן שהיה בסיכויי התביעה, בצירוף הקושי הכלכלי שהתשלום עלול להטיל על המבקש, כדי לשנות את התמונה.

“ואולם, עיון בטענות המבקש אינו מלמד על סיכויי הצלחה משמעותיים לטענות שהמבקש אינו נושא בכל אחריות לחוב הגרעון. המבקש מודה כי היה מעורב בפרשיה, אך מבקש למזער את חלקו לכדי תיווך וסיוע בלבד, אשר לשיטתו אינם מטילים עליו כל חבות בתשלום הגרעון. רשויות המס טוענות כי חומרי החקירה מלמדים שהמבקש הוא הגורם בעל הזיקה החזקה ביותר לטובין, וכי הוא העומד מאחורי הייבוא שלהם לישראל. מחלוקת זו תתברר, מן הסתם, בהליך העיקרי. ואולם, לא ניתן לקבוע בשלב זה כי סיכויי הצלחת המבקש בטענותיו חזקים דיים על מנת להטות את מאזן הנוחות, הפועל כאמור לטובת המשיבה.

“לאור האמור, דין בקשת הערעור להידחות, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. מאחר שלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות”.