העליון דחה בקשת ערעור של לאומי קארד בהליך לאישור תובענה ייצוגית בו נטען כי מידע אישי של הלקוחות מגיע לגורמים שאינם מורשים ע”י מערכת המענה הטלפוני

בית-המשפט העליון דחה בקשת ערעור של לאומי קארד בהליך לאישור תובענה ייצוגית בו נטען כי אינה עושה די למנוע ממידע אישי של הלקוחות להגיע לגורמים שאינם מורשים.

כבוד השופטת אסתר חיות כותבת בין היתר בהחלטתה כי מדובר בבקשת רשות ערעור שהגישו לאומי קארד בע”מ ולאומי קארד אשראיים בע”מ על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. המחוזי הורה על מחיקת סעיפים מתגובת עו”ד עידו סולומונוב [מגיש התביעה והברשה לאישורה כתובענה ייצוגית] לתשובת שתי החברות.

■ “המשיבות הן חברות שעיסוקן בהנפקת כרטיסי חיוב, העמדת אשראי ומתן שירותי סליקה.

■ “המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבות בה נטען כי הן אינן עושות די בכדי למנוע ממידע אישי השייך ללקוחותיהם להגיע לידי גורמים בלתי מורשים באמצעות מערכת המענה הטלפוני המופעלת על ידן.

■ “לאחר שהמשיבות הגישו תשובה לבקשת האישור הגיש המבקש תגובה לתשובה במסגרתה העלה טענות שלא נכללו בבקשת האישור, ובהמשך הגיש בקשה לתיקון בקשת האישור כך שתכלול את הטענות החדשות שהעלה בתגובתו. בית המשפט קמא נעתר לבקשה וחייב את המבקש בהוצאות.

■ “המבקש הגיש בקשת אישור מתוקנת בה טען כי אף שניתן לקבל באמצעות המענה הטלפוני מידע כלכלי רגיש, המשיבות מאפשרות לכל מי שמזדהה באמצעות מספר פרטי מידע בסיסיים, לקבל גישה למערכת זו ואינן מתנות את השימוש בה בהקשת סיסמא.

■ “בתשובה לבקשה המתוקנת טענו המשיבות, בין היתר, כי לא ניתן לקבל באמצעות המענה הטלפוני מידע רגיש שמסירתו לצדדים שלישיים תגרום נזק לבעליו ואפילו יש במסירת המידע האמור כדי לגרום נזק, מדובר בזוטי דברים. בנוסף על כך טענו המשיבות כי הן מאבטחות את מאגרי המידע שלהן כהלכה ונוקטות באמצעי זהירות נאותים על מנת למנוע ממידע השייך ללקוחותיהן להגיע לידי גורמים בלתי מורשים באמצעות המענה הטלפוני. עוד טענו המשיבות כי המענה הטלפוני מאפשר לקבל מידע בסיסי באופן מהיר ויעיל ופועל לשביעות רצון הלקוחות וכי המבקש לא הצביע על נזק כלשהו שנגרם לו או לאחרים כתוצאה מפעולת המענה הטלפוני.

■ “בתגובה לתשובה טען המבקש כי בניגוד לנטען על ידי המשיבות, המידע שניתן לקבל באמצעות המענה הטלפוני הינו מידע רגיש ובעל חשיבות אשר מסירתו לגורמים בלתי מורשים עלולה להסב פגיעה חמורה לבעליו.

■ “בתמיכה לטענה זו מנה המבקש פרטי מידע נוספים שניתן לקבל באמצעות המענה הטלפוני אשר לא נזכרו בבקשת האישור. כמו כן מנה המבקש פעולות שונות שניתן לבצע באמצעות המענה הטלפוני שגם אותן לא הזכיר בבקשת האישור. עוד טען המבקש כי המשיבות מתירות לבתי עסק המקבלים מהן שירותי סליקה לשמור את פרטי הזיהוי שאותם נדרשים הלקוחות למסור על מנת שיוכלו לקבל שירותים במענה הטלפוני ולפיכך מתן גישה למערכת זו ללא צורך בסיסמא מסכן את פרטיות הלקוחות. כמו כן טען המבקש כי העובדה שהלקוחות שבעי רצון מהמתכונת שבה פועל המענה הטלפוני אינה מצדיקה שלא להגן על המידע השייך להם באמצעות סיסמא, וכי התנהלות המשיבות בהקשר זה עומדת בניגוד להוראה מספר [5] (1/11) של המפקח על הבנקים שעניינה ‘ניהול טכנולוגיית המידע’.

■ “(…)  המשיבות הגישו בקשה למחוק סעיפים מתגובתו זו של המבקש והמבקש השיב כי יש לדחות את הבקשה משום שלמד על העובדות החדשות שפורטו בתגובתו לאחר שהגיש את בקשת האישור המתוקנת וכי כלל הטענות שהועלו על ידו במסגרת התגובה מהוות מענה לטענות הגנה שהעלו המשיבות בתשובתן.

■ בית-המשפט המחוזי קיבל את עמדת חברות לאומי קארד ולפיכך הגיש עו”ד סולומונוב בקשת רשות ערעור מהעליון.

השופטת חיות אומרת כי “לאחר ששקלתי בדבר הגעתי למסקנה כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בה כבערעור. כמו כן, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערעור בחלקו (…) במקרה דנן, קבע בית המשפט קמא כי כלל הטענות שהעלה המבקש בסעיפים שנמחקו מתגובתו אינן בגדר מענה בלבד לטענות הגנה שהעלו המשיבות בתשובתן לבקשת האישור המתוקנת. בכך שגה לטעמי בית המשפט קמא”.

השופטת לא קיבלה את הוראת המחוזי למחוק מקצת מהסעיפים בתגובה וקיבלה את מחיקת מספר סעיפים אחרים. לפיכך קיבלה את הערעור בחלקו וביטלה החלטת בית-המשפט המחוזי למחיקת מספר סעיפים “… ואילו יתר חלקי החלטתו של בית המשפט קמא יעמדו בעינם. נוכח התוצאה שאליה הגעתי אין צו להוצאות”.