העליון דחה בקשה לדיון נוסף על פס”ד של העליון ופס”ד של המחוזי (המחלקה הכלכלית) בת”א שדחו בקשה להגיש תביעה נגזרת בשמה של בזק החברה הישראלית לתקשורת; במשיבים לבקשה: שאול ואור אלוביץ’, חברת בזק ודירקטורים בחברה

נשיאת בית-המשפט העליון דחתה ב- 30 באוגוסט 2017 בקשה של ורדניקוב אילן לדיון נוסף על פס”ד של העליון ופס”ד של המחוזי (המחלקה הכלכלית) בת”א שדחו בקשתו להגיש תביעה נגזרת בשמה של בזק החברה הישראלית לתקשורת. בין 27 המשיבים לבקשה: שאול ואור אלוביץ’, חברת בזק ודירקטורים בחברה. המבקש חוייב ע”י בית-המשפט לשלם הוצאות של 45,000 ₪ למשיבים.

***************************************************************

ב- 28 בדצמבר 2016 פירסמתי בחלון המבזקים של אתר זה את הדברים הבאים: ”בית-המשפט העליון (בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים) דחה היום (28.12.2016) שתי בקשות ערעורים על פס”ד המחוזי (המחלקה הכלכלית) בת”א [בו נדחו בקשות המערערים לאישור תביעה נגזרת בשמה של בזק החברה הישראלית לתקשורת בע”מ]; בין 27 המשיבים: שאול אלוביץ’, אור אלוביץ’ וחברת בזק; פסק 60,000 ₪ שכ”ט; פסק הדין משתרע על 139 עמודים”.

הדברים התייחסו לפסק דין שניתן לגבי ערעור בע”א 7735/14 של אילן ורדניקוב ובערעור אחר, ע”א 7972/14, של פרץ זקן חמו (שהוא משיב בערעור של ורדניקוב).

למיטב ידיעתי,  Read IT Now היה האתר הראשון בארץ לפרסם את דבר החלטת העליון. בעקבותיו הנושא פורסם במקומות נוספים לרבות אתרי הכלכלה הגדולים.

***************************************************************

בתחילת חודש פברואר 2017 פירסמתי את הידיעה הבאה כאן באתר: אילן ורדניקוב הגיש לבית-המשפט העליון בקשה [בש”א  387/17] להגשת עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של העליון [כאמור: בע”א 7735/14].

ב- 3 בפברואר 2017 פירסמה כבוד הרשמת ליאת בנמלך את החלטתה לגבי בקשה להארכת המועד להגשת העתירה לדיון נוסף שהגיש ורדניקוב. בהחלטתה היא כותבת:

“המבקש [אילן ורדניקוב] עתר למתן ארכה של ארבעה-עשר ימים להגשת עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע”א 7735/14 מיום 28.12.2016, וזאת בשל מורכבות הסוגיות, עומס עבודה ונסיעה לחו”ל של אחד מבאי-הכוח בפרק הזמן שהיה נתון להגשת העתירה. המשיבים מתנגדים למתן הארכה, וטוענים כי משהעתירה לא הוגשה בתוך פרק הזמן הקבוע בדין אין מקום לאפשר למבקש את הגשתה.

“לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובכל החומר שבפניי, מצאתי להיעתר לבקשת הארכה. בקבלת הבקשה תומכים לטעמי משקלם המצטבר של השיקולים הבאים:

ראשית, הבקשה הוגשה טרם שהמועד האחרון להגשת העתירה חלף, וממילא טרם שהתגבשה הסתמכותם של המשיבים. אעיר בהקשר זה כי יש ממש בטענת המשיבים כי ראוי היה שהפניה לבאי כוחם וכן הפניה לבית המשפט תעשה במועד מוקדם יותר ולא יום אחד לפני המועד האחרון להגשת העתירה – שהרי המבקש לא רשאי היה לצאת מן ההנחה כי המשיבים יתנו הסכמתם לבקשה לאלתר וכי בקשתו תתקבל – ויצוין כי לעיתוי הפניה המאוחר לא ניתן הסבר (הסבר החסר בפרט נוכח  הטענה כי נסיעתו של עורך הדין בך לחו”ל תוכננה מראש). אולם לטעמי במקרה דנן הקושי בהתנהלות זו של באי כוח המבקש מצדיק חיוב בהוצאות, ואין בו, כשלעצמו, כדי לשלול את מתן הארכה.

“שנית, פסק הדין אוחז 139 עמודים וגם המשיבה 26 [בזק החברה הישראלית לתקשורת] ציינה בתגובתה כי נקבעה בגדרו ‘הלכה נוספת בדיני תאגידים שחידושיה בצידה’. אמנם לטענת המשיבה 26, וגם לעמדת המשיבים האחרים, אין מדובר בחידוש הלכתי המצדיק דיון נוסף, אולם דומה כי קשה לחלוק על מורכבות הסוגיות שנדונו בפסק הדין (וזאת כמובן מבלי להביע עמדה בשאלה האם מורכבות זו מצדיקה קיומו של דיון נוסף בו), כך שאין מדובר בעתירה אשר סיכוייה קלושים על פני הדברים באופן התומך בדחייה של הבקשה.

“שלישית, המשיבים הצביעו בתגובותיהם על כך שלמבקש באי כוח נוספים על עורך הדין בך אשר נסע לחו”ל. אולם על פי הנטען בבקשה ובתשובה עורך הדין בך ניהל והוביל את התיק בכתיבה ובדיון בעל-פה ונסיעתו תוכננה מראש, וגם לכך יש ליתן משקל.

“מטעמים אלו הבקשה מתקבלת. היות ובינתיים חלף המועד אשר עד אליו התבקשה הגשת העתירה (ותחת ההנחה כי הכנתה הושלמה בפרק הזמן אשר חלף), תוגש העתירה בתוך חמישה ימים מעת המצאת החלטה זו לידי המבקש.

“נוכח הקושי המסוים בהתנהלות המבקש והעובדה שבשל טעמים של באי כוחו נדרשו המשיבים להגיש תגובה, ישא המבקש בהצאות בסך של 1,000 ש”ח לכל אחת מקבוצות המשיבים שהגישה תגובה מטעמה (…) סה”כ 3,000 ₪”.

***************************************************************

נשיאת בית-המשפט העליון כבוד השופטת מרים נאור כותבת בין היתר בהחלטתה החדשה:

■ “לפניי בקשה להורות על קיומו של דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (מפי השופטים י’ עמית, נ’ סולברג ו-ע’ ברון) בע”א 7735/14 מיום 28.12.2016. בפסק הדין מושא הבקשה נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית המשפט המחוזי (המחלקה הכלכלית) בתל אביב-יפו (השופט ח’ כבוב) בתנ”ג 43335-11-12 מיום 17.9.2014, לדחות את בקשתו להגיש תביעה נגזרת בשמה של “בזק” החברה הישראלית לתקשורת בע”מ נגד המשיבים.

■ “החל משנת 1990 בזק היא חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה. בשנת 2010 נמכר גרעין השליטה בחברה, כ-31% ממניותיה, לחברה פרטית המוחזקת (בשרשור) במלואה על ידי חברה ציבורית בשם בי קומיוניקיישנס בע”מ. בי-קום עצמה היא חברה ציבורית הנשלטת (באמצעות שרשור העובר דרך מספר חברות) בידי מר שאול אלוביץ’ . גרעין השליטה בבזק נרכש על ידי בי-קום תמורת כ-6.5 מיליארד ש”ח. מתוך סכום זה שילמה בי-קום מקופתה כ-1.4 מיליארד ש”ח, ואת יתרת הסכום – כ-5.1 מיליארד ש”ח – גייסה באמצעות נטילת הלוואות. לאחר רכישת השליטה על ידי בי-קום, התפטרו מספר חברי דירקטוריון מכהנים ובמקומם מונו מספר דירקטורים מטעם בעל השליטה. אלוביץ’ עצמו, שכיהן כדירקטור בבזק עוד טרם רכישת גרעין השליטה, מונה ליו”ר הדירקטוריון.

■ “למן העברת השליטה בבזק לידי בי-קום באפריל 2010 ועד לסוף שנת 2012, גייסה בזק חוב בסך כולל של כ-7.41 מיליארד ש”ח. במהלך תקופה זו חילקה החברה דיבידנדים לבעלי מניותיה בסך כולל של כ-9.95 מיליארד ש”ח. מתוך הסכום הכולל של הרווחים שחולקו כדיבידנדים, כ-2 מיליארד ש”ח התקבלו בדרך של הפחתת הון (שאושרה בבית המשפט המחוזי) וכ-1.5 מיליארד ש”ח התקבלו בעקבות רווח חשבונאי שנוצר לחברה לאחר שהוחלט על הפסקת איחוד דו”חותיה עם אלו של חברת די.בי.אס שירותי לווין (1998) בע”מ (YES) … חלוקות הדיבידנדים במהלך תקופה זו אושרו כולן על ידי האסיפה הכללית ברוב של למעלה מ-99% מקרב המשתתפים בהצבעה, כאשר שיעור ההשתתפות עמד בכל המקרים על למעלה מ-70% מבעלי המניות.

■ “לבית המשפט קמא הוגשו שתי בקשות לאישור תביעה נגזרת שנידונו יחד (תנ”ג 43335-11-12; תנ”ג 28887-07-12). הבקשות לא היו זהות אך בלב שתיהן הייתה הטענה כי מדיניות גיוס החוב וחלוקת הרווחים של בזק בתקופה הרלוונטית הייתה שלא בטובת החברה. בשתי הבקשות נטען כי מכלול הפעולות נועד לשרת בראש ובראשונה את בי-קום ואלוביץ’ ולאפשר להם לעמוד בהתחייבויותיהם כלפי הגורמים שהלוו להם את ההון לטובת הרכישה הממונפת של בזק.

■ “… המבקשים טענו כי הדירקטורים השונים הפרו את חובות האמונים והזהירות החלות עליהם, וכי אלוביץ’ הפר את חובת ההגינות המוטלת עליו כבעל שליטה. לשיטתם, כל אלו הסבו לחברה נזק בדמות הוצאות מימון לא נחוצות ואובדן של הטבות מס שונות, תוך הזנחת טובת החברה. עוד נטען על ידי המבקש בהליך דנן, כי לאלוביץ’ היה ‘עניין אישי’ בחלוקות ובגיוסי החוב, ועל כן היה לאשר את אלו באמצעות מנגנון ‘האישור המשולש’: ועדת הביקורת, הדירקטוריון והאסיפה הכללית, בהתאם להוראות סעיף 275 לחוק החברות, התשנ”ט – 1999 .

■ “… ביום 12.2.2017 הוגשה לבית משפט זה בקשה להורות על קיומו של דיון נוסף. בקשתו של המבקש ארוכה ומפורטת והועלו בה טענות רבות.

■ “… לאחר שעיינתי בטענות המבקש, בתגובות המשיבים ובפסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. דיון נוסף הוא הליך חריג שבחריגים השמור למקרים בעלי חשיבות משפטית יוצאי דופן. מקרה זה אינו נמנה על מקרים נדירים אלו.

■ “סוף דבר: הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות בסך 15,000 ש”ח עבור כל אחת מקבוצות המשיבים השונות (המשיבים 3-1 ו-25-15; המשיבים 6-5 ו-12-9; המשיבה 26)”.

*** הערת עורך Read IT Now: פורסם לראשונה בחלון המבזקים של אתר זה ביום רביעי 30.8.2017 בשעה 17:49. “ריד איט נאו” היה האתר הראשון לפרסם מידע זה. העיתון “גלובס” פירסם ידיעה בנושא ביום חמישי בשעה 12:52 וציין כי החלטת העליון פורסמה באותו היום (קרי: חמישי) למרות שבפועל ההחלטה התקבלה כפי שאני כתבתי, יום קודם לכן והתאריך המופיע בהחלטה  עצמה אף הוא של יום רביעי ולא חמישי. גם “כלכליסט” פירסם ידיעה בנושא, ביום חמישי 31.8.2017 בשעה 15:50, וגם שם נטען כי ההחלטה התקבלה באותו היום (ולא ביום רביעי).