המחוזי ת”א דחה לאחרונה 2 ייצוגיות שהוגשו נגד סין לגבי קורונה; ערעור על הפסיקה באחת מהן הוגש לעליון אך הוא נמחק

בשתי החלטות נפרדות אך בעלות זיקה זו לזו, בית-המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה שתי תביעות ובקשות לאשרן כתביעות ייצוגיות נגד סין לגבי התפשטותו בעולם של וירוס קורונה. על שתי התביעות הללו פירסמתי ידיעות באתר זה כאשר הוגשו:

■ התביעה הראשונה [ת”צ 53469-03-20] היא תביעה (ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית בנושא מפגע סביבתי) נגד הרפובליקה העממית של סין (באמצעות שגרירות סין בישראל) בגין התפשטות נגיף קורונה. היקף התביעה הקבוצתית הוא 800 מיליון ₪. התביעה הוגשה בידי עמותת הרצליה למען תושביה (ע”ר) המיוצגת בידי עו”ד שמואל סעדיה (אשר עומד בראשה במהלך עשרים השנים האחרונות) ועו”ד עמית המפל ממשרדו. תיק זה נסגר ב- 20.7.2021.

הוגש ערעור לבית-המשפט העליון [ע”א 7171/21] על פסק הדין [נגד הרפובליקה העממית של סין ונגד משרד החוץ הישראלי]. כבוד הרשמת שרית עבדיאן החליטה ב- 25.1.2022 כי “מן המזכירות נמסר כי חרף האמור בהחלטתי מיום 13.1.20022 והארכות המועד שניתנו, הערובה בהליך טרם הופקדה. משכך אין מנוס ממחיקת הערעור וכך אני מורה”.

■ התביעה השנייה [ת”צ 2069-04-20] הוגשה ע”י הארגון Freedom Watch , ג’וני מגלאטון, חברת גרין סושי [ח.פ.  515720555], דניאל דעי. הנתבעים בתביעה זו הם: הרפובליקה העממית של סין, צבא השחרור העממי – הצבא הרשמי של סין, המכון הוירולוגי של העיר ווהאן  במחוז חוביי בסין, שי צ’נגלי מנהל המכון הוירולוגי של העיר ווהאן  במחוז חוביי בסין, הגנרלית הראשית צ’ין וואי של צבא השחרור הלאומי של סין. תביעה זו הוגשה במקור לבית-המשפט המחוזי בירושלים אולם הועברה בהמשך, ב- 3.1.2021, לטיפולו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב. תביעה זו נסגרה ב- 17.1.2022.

שתי התביעות נדונו בנפרד בפני כבוד השופטת מיכל עמית-אניסמן. בפסק הדין (16 עמודים) לגבי התביעה השנייה היא החליטה כי “למשיבים קמה חסינות מפני התובענה ובקשת האישור שהגישו המבקשים”.

בין היתר מציינת השופטת כי “[…] כפי שקבעתי במסגרת פסק הדין בהליך המקביל, וכן בהחלטות קודמות שניתנו במסגרת ההליך דנן, מקורו של נגיף הקורונה טרם אומת ע”י גורמים מוסמכים כלשהם בארץ או בעולם; הסיבה להתפרצות המגיפה ברחבי העולם טרם הוכחה ע”י הרשויות המוסמכות לכך במדינות השונות וכן טרם אומתו נסיבות הפצתו ברחבי העולם.

“כאמור, סבורתני כי שאלת מקורו של נגיף הקורונה ונסיבות הפצתו אינה שאלה שבסמכותו של בית-משפט זה להכריע בה במסגרת התובענה דנן. מדובר בשאלה סבוכה ומורכבת המתבררת ע”י הרשויות המוסמכות לכך ברחבי העולם.

“מכל מקום, בדומה לקביעתי בפסק הדין המקביל, אף אם אצא מנקודת הנחה כי טענותיהם של המבקשים תוכחנה, ואכן הנגיף הופץ כתוצאה מרשלנות של מי מהמשיבים, דומה כי בנסיבות העניין לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 5 לחוק החסינות, לשם החלת החריג הנזיקי לחסינות, שעה שהעוולות שהנטענות בבקשת האישור לא בוצעו בשטחה של מדינת ישראל.

“[…] מקובלת עלי עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, שלפיה בנסיבות העניין לא חל החריג הנזיקי, ולמשיבים קמה חסינות בפני התביעה דנן, וזאת נוכח התכלית העומדת בבסיס החסינות, והיא מניעת התערבותם של בתי-המשפט בישראל בשאלת מדיניותה של המשיבה”.

בסיום ההחלטה קובעת השופטת כי “נוכח כל האמור לעיל, בנסיבות העניין, קמה למשיבים חסינות מפני סמכות השיפוט של בית-משפט זה. משכך, אני מורה על דחיית התובענה ובקשת האישור על הסף. בנסיבות העניין, מצאתי שלא לעשות צו להוצאות”.