היועמ”ש וביהמ”ש דחו הצעת הסדר פשרה בייצוגית (בנושא SPAM) לפיו ייערך קמפיין גיוס המונים כדי לממן את הפיצוי לתובעים

היועץ המשפטי לממשלה ובית-המשפט המחוזי בתל אביב דחו (בנפרד) הצעת הסדר פשרה בתובענה ייצוגית [ת”צ 29142-01-20] לפיו ייערך קמפיין גיוס המונים כדי לממן את הפיצוי לתובעים בשל משלוח SPAM.

התובעת בתיק זה היא ויולטה אלנה לדרמן [באמצעות עו”ד זיו גלסברג ונדב אפלבאום ממשרד G&A גלסברג, אפלבאום ושות’] והנתבעת היא חיסונים – בחירה מושכלת (ע”ר) [באמצעות עו”ד אלעד גריינר ממשרד שבלת ושות’ עורכי דין].

בהחלטה שניתנה ב- 25 במאי 2021, בהיעדר הצדדים, כתבה בין השאר כבוד השופטת אסתר נחליאלי חיאט:

“בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית שהגישה המבקשת נגד המשיבה, בטענה להפרה של הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים). המבקשת טוענת בבקשת האישור כי העמותה שלחה לה דבר פרסומת בהודעת SMS, ללא הסכמתה ובלי

לאפשר לה להסיר עצמה מרשימת התפוצה, מה שמבסס, לשיטת המבקשת, עילת תביעה בהתאם לסעיף 30א לחוק התקשורת.

“בטרם הוגשה תשובה מטעם העמותה לבקשת אישור התובענה כייצוגית, הודיעו הצדדים על מגעים במטרה לסיים את ההליך בדרך פשרה. בחלוף חודשים ספורים הודיעו הצדדים שהגיעו להסדר פשרה והגישו בקשה לאשרו”.

בהתאם להסדר הפשרה שהוצע נאמר כי הנתבעת תממן “קמפיין גיוס המונים” לטובת העמותה בסכום כולל של 60,000 ₪ ממנו ישולמו הוצאות התובעת, הגמול לתובעת ושכ”ט עורך דינה.

לאחר שהבקשה להסדר פשרה הומצאה ליועץ המשפטי, הוגשה התנגדותו להסדר הפשרה המוצע. בין היתר נאמר בהתנגדות היועמ”ש כי הוא “סבור כי ‘מנגנון מתן הפיצוי … עלול להטעות את הציבור והוא עשוי לחשוב כי מדובר בקמפיין גיוס כספים שגרתי לעמותה כלשהי, כשמדובר למעשה בבקשה  למימון התחייבות המשיבה בהסדר פשרה בתובענה ייצוגית בשל התנהלות’. לפיכך, חובה על הצדדים להבהיר לציבור למה נועד גיוסם הכספים”.

“[…] במישור העקרוני, יש קושי מסויים מבחינה ציבורית בניסיונה של המשיבה להחצין את העלויות של התנהלותה על הציבור באמצעות קמפיין גיוס תרומות וספק אם הדבר מתיישב בצורה מיטבית עם תכלית ההרתעה הקבועה בסעיף 2(1) לחוק תובענות ייצוגיות”.

השופטת אומרת בהחלטתה כי “[…] עיינתי בהסדר הפשרה המוצע ודעתי אינה נוחה מההסדר, שלכאורה נראה כי אינו בא להיטיב עם הקבוצה שחבריה ‘נעדרים’ מההליך ולמעשה מיטיב עם אלה הנוכחים”.

עוד מוסיפה השופטת כי “בענייננו, התובע הייצוגי הגיש בקשת אישור תובענה כייצוגית לבית-משפט מחוזי שסמכותו העניינית היא בתביעות על סכומים שמעל שניים וחצי מיליון ₪, ולא חלפו ימים רבים מאז הוגשה בקשת האישור והסדר הפשרה אותו מבוקש לאשר עומד על סך שמצריך מהמשיבה להוציא בסך הכל, כולל גמול, שכ”ט עו”ד והחזר הוצאות – סך של כ- 60,000 ₪ (אחוז מזערי וזניח לעומת הסכום שנתבקש בבקשת האישור).

“מצאתי את התנגדות היועץ המשפטי להסדר – כמדוייקת – שכן אף אני סבורה כי אי זה ראוי להטיל על הציבור את הנטל לגייס כספים בגלל הפרת הדין, לכאורה, שביצעה הנתבעת.

“ככל שהצדדים הגו דרך זו בגלל שיש להם יסוד להניח כי העמותה לא יכולה לעמוד בנט הפיצוי של כ- 3,000 חברי הקבוצה, או במקרה שהצדדים הגיעו למסקנה כי אין זה מוצדק להוציא הוצאות נכבדות בתיק זה ולבזבז זמנם של הצדדים ובית-המפשט, מחשבה ראוייה כשלעצמה, הרי שאני ממליצה לסיים את ההליך בדרך של מחיקתו או בדרך של הגשת בקשת הסתלקות”.

“אני דוחה, איפוא, את הבקשה לאישור הסדר הפשרה שלמעשה מעביר את נטל פיצוי הקבוצה לציבור שכן אני סבורה כי אין הוא הסדר ‘ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה’, ואוסיף כי ההסדר גם אינו מתיישב עם תכליות ההליך הייצוגי ובראשן הרתעת הנתבע מפני אימת הדין”.

“[…] אם כך, לא רק שאני סבורה כי הטלת עלות הפיצוי על הציבור באמצעות מימון המונים אינה הדרך ההוגנת והסבירה לסיום ההליך, אלא שהסדר הפשרה מצדיק מחשבה נוספת של הצדדים על דרך סיום ראוייה להליך זה”.

“הצדדים יעדכנו את בית-המשפט לגבי המשך ניהול ההליך דנא, בין שהם מבקשעם לסיים בדרך של הסתלקות/מחיקה/העברה לבית-משפט שלום”.

לצדדים יש עוד שבוע וחצי להודיע לבית-המשפט המחוזי על החלטתם בעקבות דברי השופטת.

* יצויין כי בהחלטה של השופטת מיום 7.9.2020 ציינה השופטת כי “עיינתי בהסדר הפשרה ובנספחיו ולא מצאתי טעם לדחות את ההסדר על הסף”.

** ב- 13 בפברואר 2020 פירסמתי כאן באתר ידיעה על הגשת התובענה הייצוגית.