הוגש ערעור לעליון על פס”ד בשתי תביעות (ובקשות לאשרן כתובענות ייצוגיות) נפרדות נגד סלקום ופלאפון: בפסק הדין של המחוזי “נפלו שגיאות של ממש ביישום הוראות הדין והפסיקה”

לבית-המשפט העליון הוגש לפני מספר ימים ערעור על פס”ד בשתי תובענות ייצוגיות (נפרדות) נגד סלקום ופלאפון ונטען בו כי בפסק הדין “נפלו שגיאות של ממש ביישום הוראות הדין והפסיקה”. פסק הדין של בית-המשפט המחוזי סוקר בהרחבה במספר כלי תקשורת, לאחר שניתן.

= = = = = = = = = = = = = = = =

בזק החברה הישראלית לתקשורת בע”מ הודיעה ב- 25.1.2020 לבורסה לניירות ערך בתל אביב ולרשות ניירות ערך כי “בהמשך לדיווחים המיידיים של החברה […] בדבר בקשות לאישור תובענות ייצוגיות אשר הוגשו כנגד החברות הבנות פלאפון תקשורת בע”מ, בזק בינלאומי בע”מ ודי.בי.אס שירותי לוויין (1998)[חברת YES] בטענה להפליית לקוחות בנושא תעריפים מצד החברות-הבנות ופסק דין שניתן בבית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הדוחה את כל בקשות האישור, ניתן בזאת דיווח מיידי משלים כי ביום 23.1.2020 התקבלה בפלאפון הודעה על הגשת כתב ערעור, בבית-המשפט העליון בירושלים, על פסק הדין שניתן בנוגע לדחיית הבקשה לאישור התביעה הייצוגית נגדה. יצוין כי, בכתב הערעור בזק בינלאומי ו- YES, אשר בקשות אישור נוספות נגדן נדחו במסגרת אותו פסק דין, מצורפות כמשיבות פורמליות”.

= = = = = = = = = = = = = = = =

את הערעור לעליון הגישו עו”ד שלומי כהן [לגבי ת”צ 42754-05-11 נגד סלקום] ואמיר פרידמן [לגבי ת”צ 53288-11-13 נגד פלאפון]. הערעור הוגש באמצעות בא כוחם עו”ד אמיר ישראלי.

הערעור נוגע לפסק הדין שניתן בבית-המשפט המחוזי בתל אביב ע”י כבוד השופטת מיכל אגמון גונן ביום 9.12.2019. מדובר בפסק דין משותף שניתן בצוותא לגבי מספר תביעות (ובקשות נפרדות לאשרן כתביעות ייצוגיות).

בין היתר נאמר בהודעת הערעור כי “רישיונותיהם של סלקום ופלאפון מחייבים אספקת שירותי רט”ן בתעריף אחיד ובלתי מפלה. סלקום ופלאפון הפרו את הוראות רישיונן משך שנים וביצעו הפליית מחיר אסורה, וזאת במפגיע ואף לאחר שהובהרה להם, פעם אחר פעם, עמדת הרגולטור האוסרת על כך”.

בכתב הערעור נטען כי שני המערערים “הוכיחו כי אותם סלי שירותים בדיוק סופקו בידי סלקום ופלאפון, בהתאמה, במחירים שונים ללקוחות מאותו סוג, כאשר לקוחות מסויימים זכו להנחות חודשיות קבועות בסך עשרות ₪ ואף מעל 100 ₪. ביהמ”ש הנכבד קמא אף הגיע למסקנה עובדתית לפיה המבקשים עצמם אכן הופלו לרעה ושילמו סכום חודשי גבוה משמעותית לעומת לקוחות אחרים באותה תוכנית בדיוק שזכו לתנאים משופרים”.

לדברי המערערים, “היה על בית-המשפט הנכבד קמא לקבוע כי מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית בעניינן של המשיבות, ולאשר את הבקשות. ברם, בית-המשפט הנכבד קמא דחה את בקשת האישור תוך שנקבע כי לקוחות ‘מתמקחים’ או ‘חדשים’ הינם ‘סוג מנוי’ לעניין הוראות הרישיון וכי הדבר מאפשר לקיים הפליית מחיר שלגישת בית-המשפט הנכבד קמא הפליית מחיר תורמת לתחרות החופשית. זוהי מסקנה שגוייה לחלוטין, משפטית ועובדתית, אשר הופכת את הוראות הרישיון על ראשן, ומנוגדת ללשונן, לתכליתן ולהיסטוריה החקיקתית שבבסיסן”.

“[…] הרישיון נועד להגן על לקוחות מוחלשים (דוגמת אוכלוסייה מבוגרת, עולים חדשים, בעלי מוגבלויות, תושבי פריפריה וכיוצ”ב) ועל מתחרים מחוללי תחרות. בית-המשפט הנכבד קמא הפך את הוראות הרישיון על ראשן, התעלם מתכליתן המובהקת, והחליף אותה בתכלית תחרותית שונה שאין לה שום יסוד ברישיון, והינה כזו המנוגדת לחלוטין לעקרונותיו הבסיסיים (שיוויון ושקיפות מחירים). למעשה, מסקנותיו של בית-המשפט הנכבד קמא הן כי הרישיון נועד להגן דווקא על מפעילים חזקים (העושים שימוש בכלי של הפליית מחיר כדי להביא לקריסתם של מתחרים חלשים) ועל לקוחות בעלי כושר מיקוח.”

“אין מנוס מהמסקנה כי בית-המשפט הנכבד קמא בחר לפרש את הרישיון בניגוד לתכליתו ובניגוד להיסטוריה החקיקתית שביסודו. כך, בעוד שברור כי ביסוד הרישיון עומד עיקרון שקיפות המחירים (הדבר קבוע ברישיון במפורש), בית-המשפט הנכבד קמא קבע כי חסרונותיה של שקיפות מחירים עולים על יתרונותיה ולמעשה רוקן את הרישיון מכל תוכן גם בהיבט זה”.

בהמשך כתב הערעור נאמר בין היתר כי בית-המשפט המחוזי בפסיקתו שגה במספר היבטים ובהם “[…] קביעתו כי ‘יש להעדיף’ עמדות של מאסדרים מסויימים – המועצה לשידורי כבלים ולוויין ורשות התחרות – על-פני עמדת [משרד] התקשורת ועמדת היועץ המשפטי לממשלה”.

מאוחר יותר בכתב הערעור נאמר כי “[…] מבחינת הצגת הדברים, כחוט השני בפסק הדין מזדקרת הקביעה (שמא המסקנה) כי בפני בית-המשפט הנכבד הוגשו עמדות מטעם המועצה לשידורי כבלים ולוויין וכן הרשות להגבלים עסקיים. ברם, עמדות שכאלה מעולם לא הוגשו. למעשה, בית-המשפט הנכבד קמא מעולם לא ביקש כי גופים אלה יציגו עמדתם בפני בית-המשפט הנכבד. בפני בית-המשפט הנכבד הוגשו אך ורק עמדות מטעם משרד התקשורת (מיום 13.1.2014) ומאת היועץ המשפטי לממשלה (שתי עמדות מיום 11.5.2015 ומיום 24.12.2017). הא ותו לאו”.

= = = = = = = = = = = = = = = =

בהתייחס למשרד התקשורת נאמר בין היתר בהודעת הערעור כי “[…] בית-המשפט הנכבד קמא יצר יש מאין חובות שאינן מוכרות אף במשפט המנהלי, החלות כביכול כל אימת שמאסדר נדרש לפרש הוראות רישיון, והטיל אותן על משרד התקשורת באופן רטרואקטיבי: בכלל זאת, חובת השגת חוות דעת כלכלית חיצונית, חובת עריכת שימוע וחובת היוועצות עם רגולטורים אחרים. לחובות אלה אין זכר בהוראות הדין והן מנוגדות להוראות הדין”.

“[…] בית-המשפט הנכבד קמא אף שגא בכך שהלכה למעשה שימש כערכאת ערעור (או שמא כמעקף) ביחס לעתירה מנהלית שנדחתה בעת”מ 41822-11-16 סלקום ישראל נגד משרד התקשורת שעסקה בדיוק בסוגיות נשוא בקשת האישור. במילים אחרות, בית-המשפט לעניינים מינהליים סבר שפרשנותו של משרד התקשורת היא נכונה, והתנהלותו סבירה, ובית-המשפט הנכבד קמא קבע בדיוק ההיפך בהליך אזרחי שהוא הליך סף מקדמי”.

“בית-המשפט הנכבד קמא בחר להטיח ביקורת חריפה בהתנהלותו של משרד התקשורת, ביקורת שאיננה מוצדקת. בית-המשפט קמא אף שגה בכך שהתעלם באופן גורף מהראיות הרבות שהציגו המבקשים ביחס למשיבות ולהתנהלותו של משרד התקשורת, לרבות ראיות שהוגשו במסגרת הליכי גילוי מסמכים, ראיות שגם כבוד השופט ענבר הגדיר כעוסקות בלב ההליך ומעידות כי פרשנותו של משרד התקשורת הינה מושרשת וארוכת שנים”.

“תחת מסמכים רשמיים אלה, בדמות החלטות רשמיות לאחר שימוע, ומכתבי מנכ”ל מהשנים 2008-2011, שלא זכו לכל התייחסות, בחר בית-המשפט הנכבד קמא להתייחס באריכות לקמפיין פרסומי ולתשובות לא מוסמכות של נציגים זוטרים ממשרד התקשורת [ממחלקת פניות הציבור של המשרד] שניתנו לאחר שעמדתו הרשמית של משרד התקשורת הוגשה במסגרת ההליך והובהרה למשיבות”.

= = = = = = = = = = = = = = = =

לקראת סופו של כתב הערעור נאמר בין היתר כי “[…] עמדתו של משרד התקשורת הייתה קוהרנטית החל מ- 2008 ועד היום […] גם הקביעה כי משרד התקשורת ‘יושב על המדוכה’ כיום שגוייה לחלוטין. הוראות הרישיון נותרו כפי שהן וממילא לא ניתן בדרך זו למרק ולהעביר מהעולם את הפרות העבר”.

“מציאות הדברים היא כי המשיבות [סלקום ופלאפון] פשוט ‘ציפצפו’ על עמדות משרד התקשורת. המשיבות הכירו היטב את הוראות הרישיון. המשיבות ידעו היטב כי עומדות נגדן תביעות ייצוגיות החל משנת 2011 בנושא. למרות זאת הן המשיכו להפר. עמדתו של משרד התקשורת הובהרו למשיבות פעמים רבות […]למרות זאת המשיבות המשיכו להפר“.

“[…] משרד התקשורת נאלץ לבסוף להטיל על המשיבות עיצומים כספיים ואז סלקום עתרה כנגד ההחלטה ונאלצה למשוך את העתירה. רק לאחר מכן החלו המשיבות לקיים את הוראות הרישיון. מתקופה זו המחירים בשוק ירדו משמעותית”.

“[…] למעשה, פסק דינו של בית-המשפט הנכבד קמא מעניק הכשר ולגיטימציה להפרת הוראות הדין, מחדיר אל תוך הרישיון עקרונות כלכליים הזרים לו, פוגע בסמכותו של משרד התקשורת וגורם למעמדו אל מול החברות נזק עצום, ומעניק פרס למי שהפרו ברגל גסה את הוראותיו. דווקא בכך אין לא הוגנות ולא יעילות“.

“[…] מכל האמור לעיל מתבקש בית-המשפט הנכבד לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית-המשפט הנכבד קמא, להורות על אישור התובענה כייצוגית, וכן ליתן הוראות בקשר עם המשך ניהול ההליך”.

= = = = = = = = = = = = = = = =

יצויין כי פסק הדין של בית-המשפט המחוזי כולל 105 עמודים. הערעור שהוגש עתה לעליון הוא בן 36 עמודים. הערה: כל ההדגשות המופיעות בידיעה זו מופיעות באופן זהה בהודעת הערעור כפי שהוגשה לבית-המשפט העליון. הידיעה כוללת מספר שינויים קלים בהשוואה לטקסט המקורי – משיקולי עריכה בלבד.

= = = = = = = = = = = = = = = =