עתירת חופש מידע לאור סירוב משרד החוץ לחשוף את פרטי חוקרי/ות השואה והמוסדות האקדמיים ולחקר השואה שהכינו ואישרו את נוסח ההצהרה של ממשלות ישראל ופולין

לבית-המשפט המחוזי בירושלים הוגשה הבוקר (27.12.2018) עתירת חופש מידע נגד משרד החוץ ונגד הממונה על יישום חוק חופש המידע במשה”ח וזאת לאור סירוב משרד החוץ לחשוף את פרטי חוקרי/ות השואה והמוסדות האקדמיים ולחקר השואה שהכינו ואישרו את נוסח ההצהרה של ממשלות ישראל ופולין.

בחודש ינואר 2018 חוקקה ממשלת פולין חקיקה שנועדה לתחם את גבולות השיח האקדמי והציבורי ואת כיווניו, בנושא היחסים של היהודים והפולנים בשואה, ועל המעורבות של אזרחים, מנהיגים וארגונים פולנים ברדיפת היהודים ובפשעי הנאצים, וקבעה סנקציות אזרחיות ופליליות על מי שיכפיש את פולין והאומה הפולנית בנושא. החקיקה הזו עוררה סערה בין-לאומית, ולכן החל צוות של משרד החוץ יחד עם אחרים, לנהל מו”מ חשאי עם נציגי ממשלת פולין.

ביום 27.6.2018 הקריא ראש הממשלה ושר החוץ בנימין נתניהו הצהרה משותפת עם ממשלת פולין, במסגרתה הוא הודיע על ביטול הסעיפים הפליליים בתיקון החוק השנוי במחלוקת, בתמורה לקבלת ממשלת ישראל את הגרסה של ממשלת פולין הנוכחית, להתנהגות הפולנים, המחתרת וההנהגה הפולנית במהלך השואה.

לדברי העותרים, נוסח ההצהרה גובש במחשכים, כולל לפי הפרסומים בפגישה שהתקיימה בבסיס של המוסד.^. זאת אף שראוי להחליט על הצהרות היסטוריות מסוג זה רק לאחר דיון מעמיק עם מומחים לנושא והציבור.

ההצהרה המשותפת זכתה לגינוי מכל רחבי הקשת הפוליטית במדינת ישראל, ולמרבה ההפתעה גם ממוסד “יד ושם”, אשר התברר כי משרד החוץ כלל לא התייעץ איתו. באופן חריג, “יד ושם” פירסם תגובה מקיפה ומנומקת מדוע ההצהרה המשותפת שגויה ומסוכנת לחקר ולזיכרון השואה.

פרופ’ יהודה באואר, חתן פרס ישראל ומבכירי חוקרי השואה, הגדיר בראיון רדיו את ההצהרה “בגידה”. לדבריו, ישראל קיבלה את הנרטיב הפולני ו”נתנה לו גושפנקה”, אף כי הוא “סיפור שקרי לגמרי”. פרופ’ באואר העריך כי גם אחרי ביטול הסעיף הפלילי בחוק הפולני האוסר לייחס לעם הפולני אחריות לפשעי השואה, פולין תשתמש בחוק האזרחי כדי לרדוף חוקרים פולנים. הוא ציין כי “הפולנים הונו אותנו, סובבו אותנו על האצבע ואנחנו הסכמנו לזה, כי למדינת ישראל יותר חשובים היחסים כלכליים-ביטחוניים-פוליטיים עם פולין מאשר עסק קטן כזה, כמו השואה”.

בחודש יולי 2018 התבקש משרד החוץ למסור את פרטי חוקרי/ות השואה והמוסדות האקדמיים ולחקר השואה שהכינו ואישרו את נוסח ההצהרה שפורסם.

משרד החוץ דחה את הבקשה בנימוק כי חשיפת פרטי חוקרי/ות השואה והמוסדות האקדמיים ולחקר השואה, תפגע ביחסי החוץ של המדינה ותשבש את תפקוד משרד החוץ.

אשר על כן 22 פעילות ופעילי זכויות האדם רעיה רותם, רם כהן, תמר להן, ורדה חלד, רוני סגולי, עירית הלביא, ד”ר ניב גורדון, קלאודיו קוגון, גלעד ליברמן, גיא בוטביה, שאול צ’ריקובר, עופר ניימן, ד”ר חנה ספרן, ורד ביתן, אמיר ביתן, פנינה טל, שושנה לונדון ספיר, אבשלום רוב, אמנון לוטן, נעמי קירשנר, גיא הירשפלד וסיגל קוק אביבי הגישו עתירת חופש מידע בעניין. העתירה הגשה באמצעות עו”ד איתי מק, שהוא גם העותר ה- 23.

בעתירה נטען כי אין זה פלא שלאחר עשרות שנים של שפל מוסרי והתרגלות לטיוח עובדות הזוועות המתרחשות בארצות רחוקות, כדי לאפשר מכירות נשק אליהן, עתה משרד החוץ ושר החוץ וראש הממשלה, בנימין נתניהו, הידרדרו למצב שהם מטייחים ומעוותים גם את העובדות של שואת היהודים בפולין, כדי לקדם אינטרסים, כגון העברת השגרירות הפולנית לירושלים, או הצבעות פרו-ישראליות בפורומים הבין-לאומיים.

גם לאחר הסרת הסעיפים הפליליים, נותרו בתוקף התיקונים לחוק מינואר 2018 שיאפשרו נקיטת הליכים אזרחיים נגד ניצולי שואה ובני משפחותיהם, חוקרים, אנשי חינוך, סטודנטים, פוליטיקאים, עיתונאים, מדריכי תיירים ועובדים באתרי ההנצחה, פולנים, ישראלים ואחרים, בגין מימושם את חופש הביטוי, חופש המצפון והחופש האקדמי בנושא.

ההצהרה המשותפת עלולה ב”מקרה הטוב” לגרום ל”אפקט מצנן”, להטלת מגבלות קשות על המחקר של חוקרים ישראלים בארכיונים בפולין ועל שיתוף הפעולה שלהם עם חוקרים פולנים, ולמעשה להביא לצמצום המחקר בנושא עד להקמת ממשלות חדשות בישראל ובפולין שיבינו את חשיבות החופש האקדמי ויחזרו בהן מההצהרה המשותפת; ב”מקרה הרע”, ההצהרה המשותפת עלולה להביא לפוליטיזציה של חקר השואה, לביצוע מחקרים מוטים, מטעים ולא רציניים, בין אם כדי להימנע מסנקציות אזרחיות ובין אם כדי לקבל מימון ומלגות למחקרים מצד הממשלות בפולין ובישראל.

בקביעות ההיסטוריות בהצהרה המשותפת, שהוצגו כעובדות שאין עליהן עוררין, יש טעויות חמורות והטעיות, והן סותרות את התיעוד הקיים ואת המחקר ההיסטורי בן עשרות השנים, בנושא היחסים בין יהודים ופולנים בשואה. לכן, יש חשיבות ציבורית בחשיפת המידע המבוקש, כדי שיהיה ניתן לקיים דיון ציבורי ולתקן את הטעויות וההטעיות הללו.

לנוכח המשמעות של ההצהרה המשותפת על חקר השואה, חופש הביטוי, חופש המצפון והחופש האקדמי, יש חשיבות ציבורית עליונה בחשיפת המידע המבוקש, על מנת שיוכל להתקיים דיון ציבורי מעמיק במהימנותה ותקפותה, ובמיוחד בביטולה. ככל שיתברר כי משרד החוץ לא קיים התייעצות עם הגורמים המקצועיים הרלבנטיים, הרי שתתחזק ההצדקה הציבורית והמשפטית לביטול ההצהרה המשותפת.