הוגשה עתירה מינהלית [חופש מידע] נגד דואר ישראל ונגד בנק הדואר

לבית-המשפט המחוזי בירושלים בשיבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים הוגשה עתירה מינהלית (בהתאם לחוק חופש המידע)  נגד דואר ישראל ונגד בחברה-הבת, בנק הדואר. העותר הוא עו”ד יזהר רגב והיא הוגשה באמצעות עו”ד ניסים שורש. “העותר הוא עורך דין אזרח ישראל ותושב המדינה ובין היתר הוא לקוח של המשיבות ומבצע באמצעותן תשלומים לגופים שונים ולו גם לקוחות המבצעים תשלומים באמצעות המשיבות”.

“[…] העותר וחלק מלקוחותיו הם לקוחות של המשיבות ובין היתר מבצעים באמצעותן תשלומים (קרי: ‘משלמים חשבונות’) לגופים ציבוריים ומסחריים שונים (כגון ממשלת ישראל על זרועותיה השונות, רשויות מקומיות ועוד).

“לאחרונה נודע לעותר ולמי מלקוחותיו, בין היתר מפרסומים בעיתונות, כי לא רק שהמשיבה 1 [דואר ישראל] לא מאפשרת ללקוחות לשלם את רוב החשבונות באמצעות תשלום אחד בכרטיס אשראי, ללא ריבית, אלא שהיא נוהגת לעודד את הפקידים בסניפי הדואר ואף ללחוץ עליהם באמצעות סנקציות, ‘לעשות מאמץ מכירתי’ שמטרתו לגרום לכמה שיותר לקוחות לבצע עיסקאות בתשלומים (לפחות שלושה תשלומים) באמצעות כרטיס אשראי, שכן בעיסקאות כאלה מחוייבים הלקוחות בעמלה משמעותית לחברות הסליקה שזכו במכרז שפירסמה המשיבה (חברות גמא מימון אישי ישיר בע”מ וסילבר א.צ. ניהול (2012) בע”מ) והמשיבה גובה מחברות הסליקה עמלה שהיא פרופורציונלית לסכומי העיסקאות, כלומר, לכאורה, המשיבה מעודדת את לקוחותיה לבצע עיסקאות כאמור מבלי שהם יהיו מודעים לכך שהמשיבה ‘גוזרת קופון’ מכל עיסקה ועיסקה.

“העותר סבור כי יש מקום ליידע את הציבור בפרטי הסדר זה ולערוך דיון ציבורי ואף משפטי בלגיטימיות שלו.

“כצעד ראשון לקראת עריכת דיון ציבורי כאמור, פנה העותר למשיבה ביום 22.6.2020 בבקשת חופש מידע בהתאם לחוק. בבקשתו ביקש העותר מהמשיבה להמציא לו את ההסכמים עם חברות המימון וכן את החוזרים וההודעות שנשלחו ע”י הנהלת המשיבה לסניפים בתקופת 1.1.2019-31.5.2020 בעניין עידוד הלקוחות לביצוע עיסקאות אשראי לתשלום חשבונות”.

כשלושה חודשים לאחר משלוח בקשת חופש המידע התקבלה אצל העותר תשובת חברת דואר ישראל באמצעות שלומי אזולאי הממונה על יישום חוק חופש המידע בחברה. הוא שלח מקצת מהחומר המבוקש בבקשה ולגבי מקצת מהחומר טען כי לא ניתן לספק חומר זה לעותר לאור סעיף מסויים בחוק חופש המידע וכי מדובר ב”מידע הנוגע לניהול פנימי של הרשות הציבורית שאין לו נגיעה או חשיבות לציבור”.

העותר פנה שוב אל חברת דואר ישראל בדחותו את תשובת הדואר לבקשתו. משלא נתקבלה תשובה לפנייה הנוספת הוגשה העתירה המינהלית.

בין היתר נטען בעתירה המינהלית כי “[…] בענייננו מדובר בחוזרים שנגיעתם לציבור היא ישירה ואף דרמטית – מדובר בחוזרים שעניינם לא רק גביית כספים מציבור לקוחות המשיבה, אלא חוזרים המורים לעובדי המשיבה כיצד לפנות ללקוחות ולשכנע אותם לבצע עיסקאות שייטיבו עם המשיבה, יחד עם הסבר מפורט מדוע העיסקאות אכן ייטיבו עם המשיבה. כלומר: מטר החוזרים היא לשכנע את לקוחות הדואר לבצע עיסקאות בכרטיס אשראי בתשלומים, תוך שכנועם כי לא קיימת חלופה אחרת, כאשר מדובר בעיסקאות הכרוכות בתשלום עמלות לחברות המימון ע”י הלקוחות, עמלות שאחוז מהן משולם ע”י חברות המימון לדואר. לכן, קל וחומר שמדובר במידע שיש לו נגיעה ישירה וחשיבות ישירה לציבור ולכן חלה חובה ברורה על המשיבה למסור אותו לעותר”.

[הערה: כל ההדגשות בידיעה זו מופיעות באופן זהה בטקסט המקורי].