הבנק העולמי: הערך המוסף שאובד למגזר הטלקום הפלסטיני הוא 48 מיליון דולר (או 0.5% מהתמ”ג הפלסטיני ב- 2011); מגזר התקשורת תרם 5.6% לתמ”ג הפלסטיני ב- 2011

West Bank and Gaza: Area C and the Future of the Palestinian Economy, דו”ח של הבנק העולמי World Bank עוסק בין היתר בנושא טלקום בקרב הפלסטינים. את הממצאים העיקריים של הדו”ח פירסמתי ב- 8 באוקטובר 2013 כאן באתר.

להלן נתונים ומידע נוסף מהדו”ח שלא פורסמו בידיעה המקורית אבל אתחיל מהסיכום של הפרק העוסק בטלקום הפלסטיני: “התועלות מהתייחסות למגבלות הנוכחיות יהיו משמעותיות. אובדן ההכנסות הפוטנציאליות השנתיות מוערך, בצורה שמרנית, ב- 21 מיליון דולר לצד הוצאות שנתיות נוספות בהיקף כולל של 27 מיליון דולר. בהסתמך על נתונים אלה הערך המוסף שאובד (ולפיכך הוא גם פוטנציאלי) למגזר הטלקום הפלסטיני הוא 48 מיליון דולר, או 0.5% מהתמ”ג הפלסטיני ב- 2011.

המפעילים הסלולריים הפלסטינים: חברת Jawwal [מקבוצת Palestine Telecommunication Company, PalTel] וחברת Wataniya Palestine Mobile Telecommunications Company:

+ הדו”ח אומר כי הגבלות על בניית תשתיות סלולריות באזור C מגבילות את יכולת המפעילים הסלולריים הפלסטינים לשרת את התושבים המתגוררים באזור ואף גולשת לאזורים A ו- B אשר צריכים להיות מחוברים באמצעות תשתיות באזור C.

הדבר בא לידי ביטוי בשיעור חדירת הסלולר בקרב הפלסטינים. שיעורי חדירת האינטרנט והטלפוניה הקווית דומים לאלה במדינות ערביות סמוכות הרי ששיעור חדירת הסלולר בקרב הפלסטינים בגדה המערבית עומד על 77%, הרבה פחות מהממוצע של MENA ( המזרח התיכון וצפון אפריקה) של 123%.

מקצת מהקהילות באזורי A ו- B אינן יכולות ליהנות משירותי סלולר פלסטינים כלל. באזור C שיעור חדירת הסלולר עומד על 16%. חוסר היכולת לשרת לקוחות באזור C ולעיתים באזורי A ו- B גורם להפסד הכנסות פוטנציאלי למפעילי הסלולר הפלסטינים.

+ כדי לספק כיסוי אופטימלי על שתי חברות הסלולר הפלסטיניות להקים 330 מתקני סלולר באזור C. במהלך עשר השנים האחרונות אחד מהספקים הפלסטינים הגיש בקשות לישראל להקים 60 מתקנים כאלו. עד כה הוענק אישור להקמת מתקן אחד בלבד. נאמר לחברות הפלסטיניות שרק חברה ישראלית יכולה לקבל אישור להקמת מתקנים כאלה; משמעות הדבר שהחברות הפלסטיניות יצטרכו לחתום הסכם על חברות ישראליות כדי שאלה יעסקו בשבילן בהקמת המתקנים מה שייקר הוצאותיהן.

+ אזור C מחבר בין אזורי A ו- B וכולל הרבה מקומות גבוהים – האתרים הטובים ביותר להקמת מתקנים סלולריים. אלא שבשל האיסור להקמת מתקנים באזור C הם נאלצים להקים יותר מתקנים באזורים חלופיים באזורי A ו- B כדי לספק כיסוי סלולרי טוב. אחד מהמפעילים הסלולריים דיווח כי במהלך עשר שנים הקים 150 מתקני סלולר שלא היה צריך להקים אם היו מאפשרים לו להקים מתקנים באזור C. הדו”ח מעריך הפסד של 11.5 מיליון דולר בשנה לשתי חברות הסלולר הפלסטיניות מה שבא לידי ביטוי בתעריפים לצרכן. אחד מהספקים דיווח כי על תעריפים הגבוהים ב- 15-16 אחוזים אם ניתן היה להקים מתקנים סלולריים באזור C.

הדו”ח מצביע על כך שבשל היעדר כיסוי באזור C ולעיתים באזורי A ו- B התושבים הפלסטינים חייבים להסתמך על חברות סלולר ישראליות או לבצע נדידה (roaming) באמצעות רשתות ישראליות. ההערכות הן ש- 150,000-200,000 תושבים או 5-7 אחוזים ממנויי הסלולר בגדה המערבית משתמשים בשל כך בשירותי סלולר של ספקים ישראליים. כיוון שהחברות הישראליות אינן משלמות מע”מ לרשות הפלסטינית הדבר מוביל לאובדן הכנסות פוטנציאלי גם כן. צרכנים המשתמשים בטלפונים פלסטינים במקומות בהם אין כיסוי פלסטיני חייבים לשלם דמי נדידה גבוהים לחברות הישראליות אשר הן בעלות כיסוי כמעט בכל שטחי הגדה המערבית כיוון שהן מספקות שירות למתיישבים הישראלים.

מפעיל הטלפוניה הקווית: חברת Palestine Telecommunication Company, PalTel

+ מגבלות המוטלות על חברת פלטל מקשות עליה להרחיב את בסיס לקוחותיה באזור C ולשדרג שירותים למקצת מהמקומות באזורים A ו- B. לדברי פלטל קרוב ל- 40% מהבקשות שלה לגבי אזור C – נדחו. החברה מספקת כיום שירותי טלפוניה קווית ו- ADSL רק ל- 8,000 משקי-בית מקרב 16,300 משקי-בית שבאזור C. מרבית משקי-הבית הנותרים נאלצים להסתמך על ספקי שירותי סלולר ישראליים.

+ כתוצאה מאי-יכולתה של הרשות הפלסטינית לספק אבטחה באזור C הרי שהרשת של פלטל באזור זה סובלת מגניבות תכופות בעיקר של כבלי הנחושת היקרים. ההערכה היא שהנזק השנתי כתוצאה מהגניבות הללו מידי שנה הוא 340,000 דולרים בשל הצורך להתקין כבלים נחושת חדשים כדי לחבר מחדש. כדי לנסות ולהגן על הרשת שלה באזור C החברה מיישמת אמצעי אבטחה שונים המגדילים את הוצאותיה.

+ חברת פלטל ניצבת בפני תחרות גדולה מצד חברות תקשורת ישראליות בשוק הפלסטיני. החברות הללו, שהן בעלות תשתית המיועדת לשרת את המתיישבים היהודיים, מוכרות שירותי אינטרנט בגדה המערבית הן לספקים מקומיים והן למשקי-בית אינדיבידואלים. תחרות זו גורמת להפסד פוטנציאלי מוערך של כ- 4.5 מיליון דולרים בשנה.

תדרים

+ הדו”ח אומר כי עד כה העניקה ישראל מספר מוגדל של תדרי דור שני (2G) לשתי חברות הסלולר הפלסטיניות ( 18% מ- 900 MHz band ו- 4% מ- 1,800 MHz band). שתי חברות הסלולר משרתות יותר משלושה מיליון לקוחות עם תדרים מוגבלים אלו.

+ ישראל אינה מעניקה לספקים הפלסטינים תדרי דור שלישי (3G) דבר המהווה “חסרון תחרותי עיקרי ואיום על החיוניות העתידית של התעשייה”. למפעילים הפלסטינים אין גישה לתדרי 2,100 MHz band שבאמצעותם היו יכולים לספק שירותי דור שלישי, פס-רחב נייד או שירותי high speed data. זאת למרות שהביקוש לשירותים הללו בקרב הצרכנים הפלסטינים הולך וגדל: מספר משתמשי הסמרטפונים גדל מ- 3% בשנת 2010 ל- 17% במהלך השנתיים הקרובות.