בית-משפט דחה תביעה קטנה נגד סלקום ישראל ע”ס 33,500 ₪ והורה לתובע לשלם לחברה הוצאות משפט בגובה 1,000 ש”ח

בית-המשפט לתביעות קטנות בהרצליה דחה תביעה קטנה [ת”ק 16466-10-16] נגד סלקום ישראל ע”ס 33,500 ₪ והורה לתובע לשלם לחברה הוצאות משפט בגובה 1,000 ₪.

בפסק הדין כותבת כבוד הרשמת ענת דבי בין היתר:

■ התובע טען בכתב התביעה כי במארס 2015 רכש בסניף בית שמש של סלקום חבילת תקשורת לשלושה קווים עבור עובדים רומנים אשר הגיעו ארצה לעבוד אצלו למספר חודשים. שלושה הסימים כללו שיחות בארץ בלבד ללא הגבלה, מסרונים ללא הגבלה ו- 3 ג’יגה אינטרנט. “במעמד העיסקה הבהיר התובע לנציג הנתבעת במפורש כי הסימים הם עבור עובדים שהגיעו מרומניה לעבוד בארץ, שיזדקקו בעיקר לאינטרנט על-מנת לשוחח עם משפחותיהם בחו”ל ובשל כך ביקש לסגור את האפשרות לביצוע שיחות טלפון לחו”ל בכלל ולרומניה בפרט וכן ביקש כי המשתמשים לא יוכלו לחרוג מחבילת הגלישה של 3 ג’יגה”.

■ התובע קיבל בחודשיים הראשונים חשבוניות בדואר מסלקום אך לאחר מכן החשבוניות הפסיקו להגיע “ובדיעבד הסתבר לו כי החשבוניות נשלחו במסרון לאחד משלושה קווי הטלפון שנרכשו”. בחודש אוקטובר 2015 סיימו העובדים הרומנים את עבודתם ושבו לארצם.

■ התובע גילה באוגוסט 2016 באקראי כי סלקום ממשיכה לחייבו מידי חודש בחודשו בגין שימוש בסימים הללו למרות שהעובדים כבר לא בארץ. בהמשך התברר לו כי העובדים השתמשו בסימים ברומניה וגרמו לחשבונות בגובה של יותר מ- 33,000 ₪.

■ חברת סלקום טענה בכתב ההגנה כי “במסגרת ההתקשרות בין הצדדים חתם התובע על הסכמה למשלוח החשבונית החודשית באמצעות מסרון לאחד מקווי הטלפון שהוזמנו”. עוד טענה החברה כי “התובע פרע את כל חשבוניותיו החודשיות במשך 17 חודשים ממועד הפסקת משלוח החשבוניות באמצעות הדואר ולא פנה ולו פעם אחת אל הנתבעת בטרוניה כי אינו מקבל חשבוניות בדואר”.

■ עוד נאמר בכתב ההגנה כי “… התובע מעולם לא פנה אל הנתבעת בבקשה להקפאה או ניתוק של קווי הטלפון … לראשונה פנה התובע אל הנתבעת באוגוסט 2016 ובמעמד זה אכן  בוצע ניתוק לקווי הטלפון האמורים ובכך הסתיימה ההתקשרות … על-פי תנאי רישיונה, אין היא רשאית לסיים ההתקשרות ו/או לנתק שירותים, אלא רק לאחר בקשה מפורשת של הלקוח”.

■ בפסק הדין נאמר עוד כי “הנתבעת הסבה תשומת הלב לכך שהתובע לא ביקש מעולם לחסום את קווי הטלפון האמורים לשיחו לחו”ל או בחו”ל”.

■ הרשמת לא קיבלה את טענותיו של התובע בדיון כי לא קרא את הדברים עליהם חתם בהסכם עם חברת סלקום. “עלי לציין עוד כי התובע העיד על עצמו כי הינו איש עסקים והתרשמתי שהתובע הינו אדם פיקח היודע היטב לנהל את ענייניו. בנסיבות אלה, על אחת כמה וכמה לא יכול התובע להישמע בטענה כי לא הבין ולא ידע על מה הוא חותם … משהתובע לא קרא את המסמך עליו חתם, אין לתובע להלין אלא על עצמו”.

■ עוד אומרת הרשמת כי “טענתו האחרונה של התובע היא כי הנתבעת, אשר לה מערכת ביטחון ובקרה, הייתה צריכה לזהות מייד כי החשבוניות שנשלחות לתובע הינן בסכומים גבוהים באופן משמעותי מהסכומים בהם חוייב בעבר ולהתריע על כך. ראשית, עלי לציין כי התובע עצמו סתר טענתו זו כאשר הודה בבית-המשפט כי שם לב לכך כי חוייב בסכומים גדולים רק לאחר שהנתבעת היפנתה את תשומת ליבו לכך”.

■ “אך מעבר לכך, סבורני, כי יש בטענה זו משום ניסיון להסרת אחריות מוחלטת של התובע, הן כלקוח והן כאדם בוגר האחראי לניהול ענייניו וחשבונותיו הפרטיים. מצופה מכל לקוח כי יגלה אחריות בכל הנוגע לחיובים בחשבונו ויבדוק את חיוביו מידי חודש או בכל פרק זמן סביר. במיוחד נכון הדבר עת מדובר באדם כתובע, אשר הינו בעל עסק והתרשמתי כי הינו פיקח ויודע לנהל ענייניו. התובע הודה כי לא בדק את החיובים בחשבונותיו בשל נסיבות אישיות שלו, אך התובע אינו יכול להטיל את האחריות על ענייניו הכספיים ועל בדיקת חשבונותיו על הנתבעת”.