בית-המשפט אישר חלקית תביעה קטנה נגד סלקום; התביעה נגד מדינת ישראל/משרד התקשורת נדחתה ללא צו להוצאות

ב- 31 בינואר 2020 קיבל חלקית בית-משפט השלום בתל אביב יפו תביעה נגד חברת סלקום ישראל. התביעה נגד מדינת ישראל/משרד התקשורת נדחתה ללא צו להוצאות.

התובע בתיק זה [ת”ק 23877-05-19] הוא סיני ליבל. לפי אתר בתי-המשפט, התיק [שנפתח ב- 12 במאי 2019] נסגר סופית ב- 3.2.2020.

בפסק הדין כותב כבוד הרשם הבכיר אריה דורני-דורון:

“בהתאם להסכמת הצדדים כאמור בפרוטוקול הדיון לסמכותי לפי סעיף 79א לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ”ד – 1984, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במובא בפניי, לרבות הטענה לעניין סעיף 5 י’ לרישיון הכללי של הנתבעת: ‘תפריט הניתוב של מערכת IVR יורכב לגבי כל סוג שיחה אך ורק מאפשרויות הניתוב בו, משלי שיושמעו במסגרתו פרסומים כלשהם או הצעות להצטרף לתוכניות או למבצעים למיניהם או כל מידע אחר שאינו קשור באופן ישיר לתפריט הניתוב כאמור‘,

“ולנוכח גירסאות הצדדים, בהסתברות במאזן הדין האזרחי, היבטים ראייתיים, ובהתייחס לגישתם המכובדת של הצדדים לסיום המחלוקת ובמכלול הטענות והשיקולים, אני קובע כי לסילוק סופי ומוחלט של המחלוקות מושא תיק זה, תשלם הנתבעת 1 לתובע סכום כולל הוצאות של 1,000 ₪.

“הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

“התביעה כנגד מדינת ישראל  נדחתה ללא צו להוצאות”.

עפ”י אתר הנהלת בתי-המשפט, התביעה הייתה על סכום של 6,201 ₪.

= = = = = = = = = = = = = =

ב- 5 באוגוסט 2019 פירסמתי כאן באתר את הידיעה הבאה:

בבית-משפט השלום בתל אביב יפו התקיים (שני, 5.8.2019) דיון בתביעה קטנה [ת”ק 23877-05-19] שהגיש סיני ליבל נגד חברת סלקום ישראל בע”מ ונגד משרד התקשורת (באמצעות פרקליטות מחוז ת”א – אזרחי). הדיון הממושך (יותר משעתיים) התקיים בפני כבוד הרשם הבכיר אריה דורני-דורון.

הרשם הבכיר כבר דן בעבר במספר תביעות קטנות שהגיש סיני ליבל ובתחילת דבריו אמר כי “לתובע, לא אחת, יש סוגיות עקרוניות, ששוואה לתת עליהן את הדעת […] יש מקום להקדיש להן תשומת לב”.

כתב התביעה עוסק במה שסיני ליבל מכנה “ספאם הזוי בחוצפתו ומקומם למנויי סלקום” ובכך ש”סלקום פעלה באופן הזוי, שלא לומר מופקר – מפר חוק – מהמקפצה” וכי “הלקוח נכנס ל’סימטה ללא מוצא’, שכולה פרסומות של סלקום”. הוא ציין בין היתר כי במקרה הספציפי נדרש להמתין כמעט 11 דקות עד למענה האנושי שהן היו רצופות בפרסומות שונות.

בכתב ההגנה שהוגש ע”י מדינת ישראל – משרד התקשורת (כאמור, בידי הפרקליטות) נאמר בין היתר כי “עסקינן בתביעה קטנה” שבמסגרתה “[…] התבקש משרד התקשורת ע”י התובע להביע עמדתו כרגולטור על חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ”ב – 1982.

“בפתח הדברים תטען המדינה כי אין כל עילה ואין בינה לבין התובע כל יריבות. מכאן שעל התביעה כנגדה להידחות על הסף, או למצער להימחק, וזאת מן הטעמים של היעדר עילה והיעדר יריבות”.

הטענה היחידה המיוחסת למדינה היא טענה בעלמה לפיה המשרד ‘לא פיקח כראוי’ על הנתבעת 1 [חברת סלקום], אולם טענה זו אין מקומה להתברר בפורום של בית-המשפט לתביעות קטנות.

“על רקע האמור יש מקום להורות על סילוק התביעה על הסף גם בשל היותה טרדנית וקנטרנית, ובהיותה תוקפת בצורה אישית גורמים ספציפיים ממשרד התקשורת”.

עוד נאמר בכתב ההגנה בין היתר כי “[…] מעיון בכתב התביעה בענייננו, עולה כי אינו מכיל עובדות סדורות שניתן להסיק מהן, בצורה ברורה לפחות, מה היא עילת התביעה כנגד המדינה.

“[…] כתב התביעה הנפרש על פני 35 עמודים, הכולל בתוכו פיסקאות ממוחזרות, כתוב באופן בלתי ברור בעליל ואינו מאפשר לדלות ממנו את טענות התובע, ומהם בדיוק הסעדים אשר נדרשים מהמדינה”.

עפ”י השאלות שהציג הרשם הבכיר לנציגת סלקום הוא תהה מספר פעמים מדוע נדרשות מהמנוי לבצע כמה פעולות כדי שלא לקבל עוד הודעות פרסומיות מחברת התקשורת ולא ניתן לבצע זאת באמצעות פעולה אחת ויחידה.

נציגת סלקום טענה בדיון כי התביעה הקטנה של סיני ליבל דומה לתובענה ייצוגית שגם נדונה בבית-המשפט העליון ופסיקתו מ- 6.3.2019 מאפשרת לסלקום לפעול בנושא זה בדרך בה היא פועלת. “יש כאן מעשה בית דין”, אמרה.

במהלך הדיון ביקש סיני ליבל להעיד את נציגת אגף האכיפה והפיקוח של משרד התקשורת אלא שאז התברר כי כלל לא מדובר בנציגה של אגף זה אלא בעו”ד פאדיה זידאן מהלשכה המשפטית של המשרד.

בהתאם להצעתה החליט השופט: “בית-המשפט יפנה שאלות לקבלת עמדת משרד התקשורת לסוגיות שעל הפרק וזאת באמצעות הגורם הרלבנטי (הלשכה המשפטית). תוך 60 יום (כולל הפגרה) תישלח עמדת משרד התקשורת לבית-המשפט (באמצעות פרקליטות המדינה). התביעה כנגד המדינה/משרד התקשורת נמחקת בזאת ללא צו להוצאות”. לאחר קבלת עמדת המשרד יחליט הרשם הבכיר לגבי תיק זה.

= = = = = = = = = = = = = =

הערות עורך Read IT Now:

+ נכון למועד פרסום ידיעה זו כאן באתר, אבי וייס עורך ‘טלקום ניוז’ לא פירסם/טרם פירסם דבר על פסק הדין. זאת למרות שאבי וייס מרבה לכתוב על “הפעילויות הצרכניות של סיני ליבל הנעשות בשיתוף פעולה עם Telecom News”.

+ ב- 25 במאי 2019 פירסם אבי וייס אייטם ובכותרת-המשנה שלו נאמר: “סיני ליבל, מי שהביא לחיסול תעלול קודם של סלקום בשם “החזרת הסים”, חושף פרשה חדשה: “ספאם טלפוני” של סלקום, בעצימת עין של משרד התקשורת (וטענה ממוקד סלקום, שמשרד התקשורת הוא זה שאישר את הפרת החוק הזו). לאור התעלמות סלקום ומשרד התקשורת הועבר הנושא לדיון בבית משפט בתביעה, שהגיש סיני ליבל כנגד סלקום ומשרד התקשורת גם יחד. התעלול מתבצע ב-4 שלבים המהווים “סימטה ללא מוצא“.”

+ ב- 6 באוגוסט 2019, יום לאחר שפירסמתי את הידיעה שלי (שלמעלה) אבי וייס פירסם עדכון לאייטם שלו. בניגוד להרגלו, לא ציין את שעת העדכון, אבל מדובר ללא ספק ביממה שלאחר שאני פירסמתי ידיעה על הדיון בבית-המשפט בתל אביב (דיון, שאבי וייס לא טרח להגיע אליו לסקרו).

+ עתה נותר להמתין ולראות מתי אבי וייס יפרסם אייטם כלשהו על פסק הדין הזה והאם יתייחס אליו כאל ‘ניצחון אדיר נוסף’ למרות שסעיף 79א’ לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ”ד – 1984 [אותו מזכיר הרשם הבכיר בפסק דינו] מהותו “פשרה” בין הצדדים, כלשון החוק:

“79א.  (א)  בית משפט הדן בעניין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, לפסוק בענין שלפניו, כולו או מקצתו, בדרך של פשרה. (ב)  אין באמור בסעיף קטן א’ כדי לגרוע מסמכותו של בית המשפט להציע לבעלי הדין הסדר פשרה או לתת, לבקשת בעלי הדין, תוקף של פסק דין להסדר פשרה שעשו ביניהם”.

= = = = = = = = = = = = = =