בית-הדין למשמעת: “מאגרי המידע המנוהלים על ידי המשטרה והמאגרים אליהם יש לה גישה, אינם קניינה ורכושה, אלא הם מוחזקים על ידה בנאמנות עבור הציבור והשימוש בהם אמור להתבצע אך ורק לטובת הציבור”

מידי פעם אני מפרסם באתר  זה ידיעות בנושאים הקשורים למה שזכה לכינוי “שליפות מידע” – גישה בידי מי שאינם מורשים לכך אל מידע המצוי במאגרי מידע שונים (בעיקר משטרתיים אך לא רק) והוצאת מידע לצרכים שונים.

מקור עיקרי למידע זה הוא הפרסום הרבעוני של משטרת ישראל לגבי פסקי דין בבית-הדין למשמעת של המשטרה. עתה, עם תחילת הרבע השני של שנת 2022 פורסם הלקט הנוגע לרבע הראשון של השנה הנוכחית. מצאתי בו את המקרים הקשורים לנושא “שליפות מידע” ממערכות מידע משטרתיות:

■ תיק בד”ם 63/21 [כאן, מעמוד 141]: ביום 21 במארס 2022 הנאשם הודה והורשע, במסגרת הסדר טיעון, בכתב האישום המתוקן. בו ביום נגזר עונשו.  עפ”י כתב האישום, בשנים 2017-2019 הוא שימש כרכז תנועה במש”ל את”ן [מרכז השליטה של אגף התנועה] בבית דגן. במסגרת התפקיד, ניתנו לנאשם הרשאות למערכות המידע המשטרתיות, לרבות “דותן”, “מגה נט אחמ”, “מגה נט תנועה” “הורדות רכבים”, “פלא תנועה”, “שירת הסירנה”.

+ עפ”י האישום הראשון הוא נכנס למערכות המשטרתיות הללו וסיפק מידע מתוכן לאזרח שעבד בחברה העוסקת בענף הרכב, בחילוף חלקי רכבים ובליסינג. אותו אזרח אמר לו כי  יש לו חבר אשר מעוניין ברכישת רכבים נטושים, ולשם כך הוא זקוק לפרטי הבעלים של הרכבים הנטושים. בהמשך למתואר, סיכמו הנאשם והאזרח, כי האזרח יעביר לנאשם את מספרי לוחית הזיהוי של הרכבים הנטושים, והנאשם יבדוק את פרטי בעלי הרכב.

במהלך שבעה חודשים בשנת 2019, “בתדירות של כאחת לשבוע, ובסך הכל לגבי כ- 150 רכבים, הגיע האזרח למש”ל את”ן בבית דגן, העביר לידי הנאשם רשימות עם מספרי לוחית זיהוי של רכבים נטושים, הנאשם בדק את הרכבים במערכות המשטרתיות, רשם ליד כל רכב את פרטי הבעלים, לרבות שם, שם משפחה, כתובת וטלפון, והחזיר את הרשימות עם פרטי הבעלים לידי האזחר. בנוסף, בתקופה זו, ב- 11 הזדמנויות שונות, שלח האזרח לנאשם באמצעות תוכנת הוואטסאפ מסרונים עם מספרי רכבים נטושים. הנאשם בדק במערכות המשטרתיות את פרטי הבעלים, והשיב לאזרח את פרטי הבעלים של הרכבים, הכוללים שם, שם משפחה, כתובת ומספר טלפון נייד. את פרטי הבעלים, אשר קיבל האזרח מהנאשם, הוא העביר לחברו, וזאת לצורך איתור הבעלים ורכישת הרכבים הנטושים.

+ עפ”י האישום השני, עו”ד – שעבד במשרד עורכי דין אשר עסק בתחום דיני התעבורה – ושהפך לחברו של הנאשם, “במשך כ- 3 שנים, גם במסגרת תפקידיו האחרים של הנאשם באגף התנועה, נהג העו”ד בעשרות הזדמנויות שונות לפנות אל הנאשם באופן אישי בבקשה לצלם עבורו דו”חות תנועה וחומרי חקירה בתיקי תעבורה של לקוחותיו, והנאשם נהג להעביר לעו”ד את החומרים המבוקשים, וזאת על-ידי כניסה למערכות המשטרתיות והפקת החומרים ומבלי שבחן באיזה סטטוס מצוי תיק החקירה – בשלב החקירה, בשלב שהתיק הועבר לטיפול התביעה המשטרתית וכיוצ”ב ומבלי להבדיל בין חומרי החקירה השונים שאינם לצילום. הנאשם מסר את החומרים המבוקשים באופן ישיר לידי העו”ד, ובחלק מהפעמים העביר את החומרים בפקס או באמצעות תוכנת וואטסאפ”.

לגבי אישום זה טענה התביעה בין היתר כי “התביעה הדגישה כי בחומרים שהועברו לא נערך כל סינון והתחשבות בין סוגי מידע שונים, קרי סוג החומרים שהועברו וכן ללא התחשבות במועד הבקשה אל מול השלבים השונים בניהול התיק הפלילי, כלומר מועד העברת החומרים ובכך קיים כשל כפול. לא ניתן לומר שמדובר בכשל ומעידה חד פעמית אלא בהתנהלות מתמשכת. מעשים אלו של הנאשם פגעו בערך השוויון שהרי אזרח מהשורה ואף לא עו”ד מהשורה, לא היו יכולים לפנות לנאשם בדרך בו פנה עו”ד ולקבל בכל עת שיחפוץ ובכל צורה שיחפוץ, את כלל החומרים מתוך המערכות המשטרתיות, כולל חומרים שאין להעבירם”.

+ עפ”י האישום השלישי, אדם אחר – אשר עבד במשרדו של אותו עורך הדין כפקיד, ובהמשך כמתמחה, ובסיום ההתמחות בשנת 2017 החל לעבוד כעו”ד עצמאי בתחום התעבורה. אותו עורך דין נוסף, עפ”י כתב האישום, התידד אף הוא עם הנאשם. במשך כשלוש שנים הוא נהג “בעשרות הזדמנויות שונות, לפנות אל הנאשם באמצעות תוכנת הוואטסאפ ולבקש ממנו מידע ומסמכים שונים מתיקי תעבורה של לקוחותיו. הנאשם מסר לעו”ד את המידע והחומרים המבוקשים באמצעות הוואטסאפ או בפקס”.

ההגנה טענה בין השאר כי “במקרה זה יש לקחת בחשבון את נתוני מבצע העבירה. הנאשם הינו שוטר ותיק ללא כל עבר משמעתי שהיה מוערך לכל אורך שירותו ובשנת 2002 אף קיבל עיטור שירות בגין היתקלות עם מחבל בכביש 65”.

* החקירה נפתחה בנובמבר 2020. “לשאלת בית הדין הסבירה התביעה את השתלשלות העניינים בתיק ומדוע עבר זמן כה רב מעת ביצוע המעשים בהם הודה הנאשם ועד לדיון בפנינו. בין היתר נדרש להוציא בתיק זה תעודת חיסיון – פרוצדורה שהיא ארוכה יותר בדין המשמעתי. כמו כן, דובר בחקירה מורכבת וארוכה. החשד הראשוני היה קבלת טובות הנאה כספיות. כמו כן בתיק היו מעורבים עורכי דין, עובדה שהאריכה את ניהול החקירה”.

** בית הדין כותב בהכרעתו כי “מאגרי המידע המנוהלים על ידי המשטרה, כמו גם המאגרים אליה יש לה גישה, אינם קניינה ורכושה, אלא הם מוחזקים על ידה בנאמנות עבור הציבור והשימוש בהם אמור להתבצע אך ורק לטובת הציבור כפי שבא לידי ביטוי בהוראות החוק הנוגעות ובנהלים המשטרתיים המסדירים את הקמתם וניהולם.

“חוק הגנת הפרטיות התשמ”א – 1981 קובע במפורש כי: “לא ישתמש אדם במידע שבמאגר מידע החייב ברישום אלא למטרה שלשמה הוקם המאגר”. כמו כן קיימות בחוק הוראות המסדירות את העברת מידע וסעיפי עונשין הקובעים את העבירות הפליליות, דבר המדגיש את החומרה שהמחוקק מייחס להפרתן של הוראות חוק אלה.

“[…] חומרה יתרה יש לראות בהתמשכות המעשים על פני תקופה ארוכה ובהתרחשותם בשלוש פרשיות שונות. דומה כי לאחר הפעמים הראשונות, הנאשם כבר התרגל למעשיו והעביר מידע לחבריו מבלי לעצור ולתת לעצמו דין וחשבון. בכך כוח ההרגל הפך לו לרועץ וגרר אותו מבלי לחשוב לקהות חושים ולפסול המתמשך שבמעשיו. העברת חומרים כאלו אסורה ופסולה. גם בפעם הראשונה וגם לאחר מכן”.

■ המשטרה גם פירסמה פרטי מקרה אחר [תיק בד”ם 37/21 (כאן, מעמוד 37)] של מי ששימש כסייר במרחב דוד. הוא היה בקשרי ידידות עם אזרחית שהיה לה בן זוג, באותה העת.

“ביום 13.9.2019 הנאשם ערך שתי בדיקות במערכת שירת הסירנה בנוגע לאזרח [בן זוגה של הידידה] ובמסגרתן נחשף לפרטים אישיים אודותיו. באותו היום, שלח הנאשם לאזרחית. צילום מסך של הבדיקות והפרטים שערך בנוגע לבן זוגה באמצעות תוכנת הוואטסאפ ולצד זה רשם “מכירה אותו”?

“[…] ביום 15.9.2019 ערך הנאשם 5 בדיקות במערכת שירת הסירנה בנוגע לבן-הזוג במסגרתן נחשף לפרטים אישיים אודותיו. באותו היום שלח הנאשם לכ.ג. צילום מסך של חלק מהבדיקות והפרטים שערך בנוגע לבן הזוג באמצעות תוכנת הוואטסאפ”.

בהכרעת בית-הדין נאמר כי “הנאשם העביר לידידתו צילומי מסך של בדיקות אותן ערך לשני אזרחים. מושכלות יסוד הן כי החומרים המצויים במאגרי המידע של המשטרה חסויים ואמורים לשמש אך ורק לצרכי עבודת המשטרה. לצורך כך קיימות מורשויות גישה שונות, לשוטרים שונים וזאת בכדי לוודא כי שוטר ייחשף אך ורק לחומרים הנדרשים לו לצורך ביצוע עבודתו – לא פחות ולא יותר. המשטרה גם עורכת בדיקות שונות על מנת לוודא כי החומרים אכן הוצאו כדין ונעשה בהן שימוש כדין. הסיבה לכך ברורה. מידע הוא כוח. מידע פרטי שעובר לידיים הלא נכונות יכול לשמש ככלי נגד אותו אדם”.

“בבואנו לגזור את עונשו של הנאשם, עלינו לבחון באלו מאגרי מידע מדובר וכן האם המידע שהועבר גרם לנזק. אומנם מרגע העברת המידע לגורם בלתי מורשה, שאלת הנזק הפוטנציאלי אינה מצויה בלעדית בידי הנאשם, אך מדובר בנסיבה שיש ליתן עליה הדעת בשיקולי הענישה. במקרה זה, הפרטים שהועברו הינם פרטים דמוגרפיים – שם, ת.ז., מין, מגדר, מצב משפחתי, כתובת, תמונה וכן קשרי משפחה.

“מבלי להקל ראש בפרטים אלו, שגם הם עלולים, בידיים הבלתי נכונות לגרום לנזק, לא מדובר במידע פלילי כגון תיקים סגורים, הרשעות, עונשים, מאסרים וכן לא במידעים מודיעיניים.

“הנאשם שירת במשטרה קרוב לעשר שנים. עיקר שירותו היה בהר הבית. מדובר באחד מהמקומות הרגישים ביותר, אם לא הרגיש ביותר, מקום שירות שהוא מאתגר, שוחק ולעיתים גם כפוי-טובה, המזמן לשוטרים שאמונים על שמירת הסדר הציבורי מצבים מורכבים מאוד חדשות לבקרים. לא אחת שוטרים המשרתים במקום זה נאלצים להתמודד עם אתגרים לא פשוטים, אזרחים מכל הסוגים ועם מצבים של התגרות המחייבים גם הפעלת שימוש בכוח. על אף האמור, עברו המשמעתי של הנאשם הינו נקי ואין זה עניין של מה-בכך”.