בישיבה של יו”ר הכנסת וסגניו ב- 21.7.2014 הוחלט לאשר הגשת הצעת חוק פרטית בתחום הגנת הפרטיות: “הזכות להישכח”

בישיבה של יו”ר הכנסת יולי אדלשטיין וסגניו ב- 21 ביולי 2014 הוחלט לאשר להניח על שולחן הכנסת הצעת חוק פרטית [פ/2648/19] של ח”כ עופר שלח וקבוצת חברי כנסת והעוסקת  בתחום הגנת הפרטיות: “הזכות להישכח”.

בדברי ההסבר להצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – הזכות להישכח), התשע”ד – 2014  נאמר כי מטרת הצעת החוק היא לאפשר לאזרח להוריד משרתי החיפוש האינטרנטיים מידע אשר יש בו כדי לפגוע בפרטיותו ובשמו הטוב, ובכך להסב נזק לחייו.

המחיקה תתאפשר רק לאחר שהמבקש פנה בעצמו למנוע החיפוש וסורב, ולאחר שבית-המשפט שקל את האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי שהמידע יהיה נגיש לכלל לעומת הפגיעה בחייו של הפרט.

הזכות למחוק את המידע משרת החיפוש — אותה זכות שהוגדרה לאחרונה על ידי בית הדין האירופאי כ”זכות להישכח”  — אינה זכות מוחלטת. יש מקרים רבים בהם זכותו של הציבור לדעת והצורך הציבורי להיותו של המידע חשוף לכול יגברו על זכותו של הפרט להסרת המידע מהרשת והנזק שנגרם לו כתוצאה מהיותו חשוף לכל. תפקיד בית-המשפט יהיה לאזן בין זכויות אלה.

בניגוד לכתבות בעיתונות הכתובה או האלקטרונית, שהן חד-פעמיות במהותן וחולפות עם הזמן, האלגוריתם של מנועי החיפוש מייצר קונטקסט סיפורי חדש, אשר לעיתים עלול להוביל להכפשתו ופגיעה בשמו הטוב של אדם, אם בצדק ואם לאו, ועלול לייצר נזק ממשי לחייו, לעבודתו ולפרטיותו. בניגוד לפריט מידע חדשותי “רגיל”,  אשר יכול להיות מוסר לפי החוק הקיים על ידי בית-משפט, מנועי החיפוש אינם מייצרים מידע חדש אלא מציגים את המידע הקיים ברשת מלכתחילה, בצורה שונה. ללא קיומם, לא היה מיוצר אותו הקשר בין סיפורים שונים המסוגל להסב נזק לפרט – נזק שהוא אינו מידתי, וכתוצאה מהעובדה שהאינטרנט “אינו שוכח”, נזק שגם אינו מוגבל בזמן.