בהחלטה מאוחדת לגבי 4 תובענות ייצוגיות נפרדות נגד חב’ סלולר, ביהמ”ש דחה בקשות להוספת ראיות וחייב תשלום הוצאות

בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד נתן בסוף נובמבר 2018 החלטה מאוחדת לגבי בקשות להוספת ראיות ב- 4 תובענות ייצוגיות נפרדות נגד חברות הסלולר (כשלגבי שלוש מהתביעות הללו פירסמתי באתר זה ידיעות בעבר):

+ עו”ד אברהם רוקח נגד פרטנר תקשורת;

+ בי אפקטיב, ייעוץ לניהול אפקטיבי ענת אדלר בע”מ נגד פלאפון תקשורת;

+ רענן בשן ושות’ משרד עורכי דין נגד סלקום ישראל בע”מ;

+ בינה – ניהול ותפעול מערכות גבייה בע”מ נגד הוט מובייל.

כבוד השופטת אסתר שטמר כתבה בין היתר בהחלטתה:

■ “במסגרת 4 בקשות לאישור תובענות ייצוגיות שהוגשו נגד חברות לתקשורת סלולרית הוגשה בקשה של המבקשים להוספת ראיות. נושא בקשות האישור דומה, ונושא הבקשות להוספת ראיות זהה. בנסיבות אלו ניתנת החלטתי הכל הבקשות גם יחד.

■ “בבקשות לאישור תובענה ייצוגית נטענו העילות הבאות: המשיבות אינן עומדות בהוראות תקנות הגנת הצרכן (מתן שירות טלפוני), תשע”ב – 2012 והוראות הרישיון שלפיהן הן פועלות בכך שבמוקד הטלפוני לא ניתן מענה אנושי תוך 3 דקות; בכך שלא הודיעו מהו זמן ההמתנה הצפוי; לא הציעו שירותי ‘שיחה חוזרת’; לא סיפקו מענה אנושי רצוף במשך 24 שעות ביממה לפניות שעניינן הפסקה מוחלטת של שירותי רט”ן; או העדיפו את הלקוחות החדשים הפוטנציאליים על-פני לקוחות קיימים. כן נטען להפרת סעיף 30 בחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ”ב – 1982, בכך שבמהלך ההמתנה לנציג השירות השמיעו המשיבות פרסומים כתנאי לקבלת השירות. המשיבות חלקו על כל הנטען, הן עובדתית הן משפטית לגבי פרשנות ההוראות וטענו כי אין חובה בדין למתן מענה אנושי תוך 3 דקות.

■ “לאחר שהוגשו תשובות המשיבות ותגובות המבקשים, ולאחר שהתקיים קדם משפט נוסף, הגישו המבקשים את הבקשה שלפניי להוספת ראיות. הראיות שבהן מדובר הן ממצאי סקרים שנערכו עבור משרד התקשורת, שבהם נוטר משך ההמתנה למענה אנושי במוקדי השירות הטלפוני של חברות תקשורת אחדות, בהן המשיבות. הראיות מתייחסות לעילה של אי מתן מענה אנושי במועד, ורק בה תעסוק החלטה זו.

■ “המבקשים טוענים כי פנו למשרד התקשורת בבקשה לפי חוק חופש המידע, תשנ”ח – 1998, לקבל את ממצאי הסקרים. לכתחילה סירב משרד התקשורת לבקשה (תשובה מיום 5.3.2018) מה שהוביל להגשת עתירה לבית-המשפט המחוזי בתל אביב [עת”מ 22487-03-18]. לאחר הדברים הללו מסר משרד התקשורת את נתוני הסקרים ואף העלה אותם לאתר המרשתת שלו. המבקשים מבהירים כי המידע שבסקרים תומך בעמדתם, והוא דרוש לניהול יעיל של התובענות הייצוגיות.

■ “המשיבות מתנגדות למבוקש, הן בהיעדר תשתית ראייתית ראוייה לבקשות האישור מראש, הן משום שהפנייה לפי חוק חופש המידע נערכה רק לאחר הגשת בקשות האישור. המשיבות הוסיפו כי המבקשים עתרו לצרף סקרים שנערכו לשנים 2015 ו- 2017 והסתירו את הסקר שנערך לשנת 2016, כנראה משום שהנתונים שלו טובים מידי. עוד נטען כי המבקשים צירפו את הראיות עצמן לבקשה להוספת ריות והגדילו לעשות כאשר ציטטו מהן בגוף הבקשה. חלק מן המשיבות הדגישו כי המבקשים ובאי כוחם מנהלים 5 תביעות דומות באותו עניין, וכי הבקשות שבהן עסקינן הוגשו רק לאחר שניתנה החלטה המאשרת צירוף המסמכים בבקשת אישור אחרת [נגד גולן טלקום], באופן שמעלה על המבקשים כי ניצלו את הגשת הבקשות הדומות כדי לבחון את שאלת הוספת הראיות. ועוד נטען כי אין להתיר את הוספת הראיות לנוכח דברי ב”כ המבקשת […] בדיון שהתקיים ביום 6.9.2018 שבו אמר כי הזדרז להגיש את בקשת האישור בגלל התחרות בהגשת בקשות אלו.

■ השופטת ניתחה את הבקשות במספר היבטים ובהם קיומה של תשתית ראייתית, נחיצות הראייה, מידת ההכבדה על ניהול הדיון ומידת הפגיעה בצד שכנגד ו- שיהוי.

■ באשר לנושא נחיצות הראייה כותבת השופטת כי “כאן טוענות המשיבות כי הראיות הנוספות אינן ‘מחקרים שנערכו על-ידי משרד התקשורת’ כפי שהוכתרו בידי המבקשים. מדובר במחקרים שנערכו עבור משרד התקשורת ע”י צד ג’, אשר תיעדו כמה שיחות מידי יום על-פני תקופה קצרה. אין ללמוד מהם מדגם מייצג, שכן מדובר בשיחות בודדות מתוך אלפי שיחות שמתקבלות אצל המשיבות מידי יום. עוד נטען, שהיה על המבקשים חהציג את הסקרים באמצעות עורכיהם, שאם לא כן מדובר בעדות שמיעה שאינה קבילה. ועוד נטען, כי לא ברור מן הסקרים לאיזה מוקד התקשר הסוקר ובגין איזה שירות, מה שעלול להביא לכך שמדובר בראיות שאינן מתייחסות כלל לנושא התביעה.

■ “המחקרים הוכתרו באתר המרשתת של משרד התקשורת ‘סקרים לזמני המתנה מענה אנושי במוקדים טלפוניים של חברות התקשורת’. נראה כי מדובר בראייה נוגעת לענייננו ויכולה לעבות את הראיות שבידי המבקשים.

■ באשר להיבט השיהוי אומרת השופטת כי “אכן הבקשות הוגשו בשיהוי מסויים. ככל שהיה מקום לקבל את נתוני משרד התקשורת, הזמן הראוי לעשות זאת הוא לפני הגשת בקשת האישור. לא ראיתי בטיעון המבקשים כי לא ידעו אודות הסקרים משום תשובה ראוייה. כשם שלא ידעו כי קיימים סקרים לאחר הגשת בקשת האישור, כך לא ידעו אודותם לפני כן. יש לדחות גם את ההסבר שלפיו המתנה לתשובת משרד התקשורת הייתה גורמת להתיישנות חלק מן התביעה.

■ “[…] אני סבורה כי הצגת הסקרים באיחור, ביחד עם הצגת הראיות עצמן בבקשה להתיר את הגשתן, מכריעות את הכף נגד הבקשות בענייננו […] בענייננו אין מדובר במידע שמצוי אצל המשיבות כי אם במידע שנמצא אצל המאסדר, משרד התקשורת. כשם שהמבקשים פנו לקבלתו לאחר הגשת בקשת האישור, כך יכולים היו לעשות כן מראש, והגשת הבקשה הייתה מתייתרת. במקרים אלו יש לדרוש מן המבקש הכנה ראוייה ומוקדפת מראש. כיוון שסבר מראש שאין צורך להגישן, או אף לחפש אותן – כך אין להתיר זאת עתה.

* “[…] התוצאה היא שאני דוחה את הבקשות להוספת ראיות, ומחייבת כל אחד מן המבקשים לשלם למשיבה בתובענתו הוצאות בסכום כולל של 1,800 ₪”.

= = = = = = = = = =

בידיעה שלי כאן מצויינת עתירה מינהלית שהוגשה נגד משרד התקשורת [עת”מ 22487-03-18]. להלן קטעים מהחלטה שניתנה ב- 20.6.2018 ע”י כבוד השופטת ארנה לוי מבית-המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים:

■ “ההחלטה הנתקפת במסגרת העתירה היא החלטה מיום 5.3.2018 אלא שהחלטה זו אינה רלבנטית עוד כיוון שהמשיבה קיבלה החלטות מעודכנות בנושא בקשת המידע. בנסיבות אלו, דומה שלא ניתן יהיה לדון בעתירה כפי שהוגשה ויש להגיש עתירה מתוקנת.

■ “על פני הדברים, לא ברור מדוע המשיבה אינה מעבירה לעותר את הנתונים לגבי שלוש חברות אשר הסכימו כי הנתונים המתייחסים אליהן יימסרו. דומה שהמדיע בדבר עצם התנגדות צד שלישי למסירת מידע לגביו אינו מידע אשר יש לשמרו בסודיות ודומה שאיסור חשיפה כזה אף אינו עולה מהוראות סעיף 13 לחוק חופש המידע. מוצע למשיבה לשקול שוב את עמדתה בנושא זה.

■ “המשיבה מתבקשת לקבל החלטה סופית ומנומקת בנושא מסירת המידע שהתבקש  על-ידי העותר […] במסגרת החלטתה תתייחס המשיבה גם לטענות העותר בדבר מידע נוסף הרלבנטי לבקשת העותר המצוי ברשותה”.

= = = = = = = = = =

* ב- 23 ביולי 2018 פירסם מינהל פיקוח אכיפה במשרד התקשורת באתר המשרד “סקרים לזמני המתנה מענה אנושי במוקדים טלפונים של חברות התקשורת משנת 2015 עד 2017“.

מהחלטת כבוד השופטת שטמר שפירסמתי כאן בידיעה זו עולה כי הדברים פורסמו באתר משרד התקשורת רק לאחר שהוגשה עתירת חופש מידע נגדו וקצת יותר מחודש לאחר שניתנה המלצת בית-המשפט שדן בעתירה המנהלית לפרסם את הנתונים.