בג”ץ דן ב”עסק חיוני בתקופה קורונה”: מחלוקת לגבי עסק ירושלמי – האם מדובר בחנות למכירת מוצרי תקשורת ואינטרנט בלבד או שלמעשה מדובר ב’קיוסק למכירת “משקאות משכרים והגשתם לצורך צריכה במקום ההגשה”

בית-המשפט העליון בשיבתו כבית-משפו גבוה לצדק נדרש לעסוק לאחרונה בעתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים שהגיש ירושלמי נגד משרד הבריאות.

בהחלטה [בג”ץ 8619/20] כתב כבוד השופט עופר גרוסקופף בין היתר:

“העתירה שלפנינו, האוחזת מעט יותר מ- 2 עמודים, מבקשת כי נורה למשרד הבריאות (המשיב) להכיר בעסק של העותר “כעסק חיוני בכל עניין הקשור למגבלות שהטילה הממשלה על העסקים בימי הסגר ובתקופת מצב החירום לאחר הסגר”. דין העתירה להידחות על הסף, בעיקר בשל כך שלעותר עומד סעד חלופי, וכן מחמת חוסר ניקיון כפיים מצד העותר. זוהי תמצית הדברים, ולהלן פרטיהם.

“ביום 10.12.2020 הוגשה העתירה דנן, ובה טוען העותר כי הינו בעלים של עסק ברחוב אגריפס 10 בירושלים המספק שירותי תקשורת אינטרנטית באמצעות מחשבים, מדפסות וסורקים דיגיטליים. נטען כי העסק מיועד בעיקר למי שאמצעים טכנולוגיים אלה אינם נגישים לו, וכן כי מאז פרוץ משבר הקורונה, ואף במהלך “הסגר הראשון” ו”הסגר השני”, המשיך העסק לספק את השירותים הנ”ל בחדרים נפרדים, וזאת במטרה להקטין ככל הניתן את סיכויי ההדבקה של בָּאֵי המקום. ואולם, כך נטען, ביום 3.11.2020, ולאחר סיום “הסגר השני”, ניתנה לעותר הודעת תשלום קנס בסך 5000 ש”ח בגין פתיחת העסק, על אף טענותיו כי ניתן לו היתר להפעלתו כעסק חיוני.משפניותיו למשטרת ישראל ולמשיב לא הועילו, מלין העותר בעתירה שלפנינו על כך שהחלטת המשיב שלא להכיר בעסק כעסק חיוני, סותרת את הוראות הדין לפיהן חנויות למתן שירותי תקשורת ומחשוב יוכרו כעסק חיוני. למעלה מכך, הודגש כי בעסק ננקטים צעדי זהירות המאיינים את סיכויי ההדבקה בנגיף הקורונה. לצד העתירה, הגיש העותר בקשה למתן צו ביניים שיורה למשרד הבריאות שלא למנוע את הפעלת העסק.

“בתגובה שהגיש המשיב [משרד הבריאות] נפרשה לפנינו תמונה עובדתית שונה, בלשון המעטה. בקצירת האומר, צוין כי ברקע הדברים מצויים האירועים הבאים: ביום 24.10.2020 ניתנה לעותר הודעת תשלום קנס לאחר ששוטרים שהגיעו לעסק מצאו כי הוא פועל ומקבל לקוחות לצריכה של משקאות חריפים ומוצרי מזון במקום, אך קנס זה בוטל מבלי להידרש לטענות העותר לגופן, לאור סברת התובע המשטרתי כי אין תיעוד של העבירה; כשבוע וחצי לאחר מכן, ובעקבות דיווח נוסף שהתקבל במשטרה לפיו העסק פתוח בניגוד להנחיות, שוב הגיעו שוטרים לעסק ולאור הממצאים שגילו נרשמה לעותר הודעת תשלום הקנס נשוא העתירה שלפנינו. מעבר לאמור, מציין המשיב כי ביום 12.11.2020 הגיש העותר בקשה לביטול הודעת תשלום הקנס, בגדרה הועלו אותן טענות המועלות בעתירה דנן, וכי בקשה זו מצויה כיום בשלבי בחינה. על רקע זה, סבור המשיב כי דין העתירה להידחות על הסף כיוון שלעותר סעד חלופי בדמות הליך ההשגה, וכי גם אם בקשתו לביטול הקנס תידחה הרי שעדיין תעמוד לו האפשרות לבקש להישפט, ובכך לברר את טענותיו בפני בית-משפט בהליך מתאים.

“[…] לטענת המדינה, ההיתר לפתיחת העסק המצוין במסגרת העתירה, התקבל על יסוד מצג שווא מצד העותר לפיו העסק הוא חנות למכירת מוצרי תקשורת ואינטרנט בלבד, בעוד שהלכה למעשה, רישיון העסק הוא לניהול “קיוסק” עם הפירוט של “משקאות משכרים הגשתם לצורך צריכה במקום ההגשה” (וכאמור, לפי הביקורים שנעשו במקום, כך למעשה ולא רק להלכה).

“בהחלטה מיום 31.12.2020 נדרש העותר להודיע האם לנוכח האמור בתגובת המשיב הוא עדיין עומד על עתירתו. בהודעה שהוגשה ביום 4.1.2021, טוען העותר כי קיים סיכוי רב שהודעת תשלום הקנס תבוטל, כפי שבוטלה קודמתה, וכי מכל מקום העתירה אינה עוסקת בקנס שקיבל אלא בטענותיו להכרה בעסק כעסק חיוני. כמו כן, העותר חולק על הטענות העובדתיות שהציגה המדינה בדבר ממכר משקאות חריפים “בתקופת הסגר”, ולשיטתו “עיקר הפעילות בעסק היא פעילות אינטרנטית”.

“למקרא העתירה, תגובת המשיב והודעת העותר, הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. להלן יוצגו בקצרה הטעמים המבססים מסקנה זו. העותר אץ להגיש את עתירתו בטרם התקבלה החלטת משטרת ישראל בהליך ההשגה על הודעת תשלום הקנס, ולפיכך בצדק ציין המשיב כי מקומן של טענות העותר להתברר תחילה במסגרת הסעד החלופי העומד לו בהליך ההשגה.

“[…] אי-פרישת מלוא יריעת המחלוקת לפני בית המשפט, ובפרט העדר ההתייחסות במסגרת העתירה להליך ההשגה שנקט העותר ואשר טרם התברר עובר להגשתה, מצדיקה כשלעצמה את דחיית העתירה על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים.

“[…] עיון בהודעת תשלום הקנס מעלה כי תחת “נסיבות ביצוע העבירה” צוין בין היתר כי העסק “הוא קיוסק למכירת משקאות חריפים ולא מוכר הנותן שירות אינטרנטי”.

“העתירה נדחית אפוא על הסף, וממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים. העותר יישא בהוצאות המשיב בסך של 3,000 ש”ח.”

* בעקבות בקשה מטעם העותר מיום 20.1.2021 לביטול חיוב בהוצאות שהוטל עליו, ניתנה ב- 1.2.2021 החלטה נוספת של העליון בה נאמר: “בשים לב לתגובת המשיב [משרד הבריאות], הרינו מורים לפנים משורת הדין על ביטול ההוצאות שנפסקו לחובתו של העותר בפסק הדין שניתן בהליך זה ביום 10.1.2021”.