בג”ץ דחה עתירה לגבי חשיפת חומרים ארכיוניים לציבור על ידי ארכיון המדינה; בעתירה נטען “דבר קיומן של חריגות משמעותיות מהמועדים הקבועים לכך בחוק” וכי “כי החריגות נגרמות בשל שילוב הצנזורה הצבאית בתהליך החשיפה”

בית-המשפט העליון בשיבתו כבית-משפט גבוה לצדק דחה (10.2.2022) עתירה לגבי חשיפת חומרים ארכיוניים לציבור על ידי ארכיון המדינה; בעתירה נטען “דבר קיומן של חריגות משמעותיות מהמועדים הקבועים לכך בחוק” וכי “כי החריגות נגרמות בשל שילוב הצנזורה הצבאית בתהליך החשיפה”.

העתירה למתן צו על תנאי (בג”ץ  5783/20) הוגשה בידי Taub Center for Israel Studies at New York University נגד ארכיון המדינה ונגד הצנזורה הצבאית.

המשנה לנשיאה כבוד השופט ניל הנדל כתב בין היתר בפסק הדין [אליו הצטרפו ענת ברון ועופר גרוסקופף]:

“מונחת לפנינו עתירה שעניינה חשיפת חומרים ארכיוניים לציבור על ידי ארכיון המדינה, משיב 1, בגדרה נטען דבר קיומן של חריגות משמעותיות מהמועדים הקבועים לכך בחוק ונטען בין היתר, כי החריגות נגרמות בשל שילוב הצנזורה הצבאית, משיבה 2, בתהליך החשיפה.

“רקע עובדתי: העותר, מרכז טאוב ללימודי ישראל באוניברסיטת ניו-יורק, נותן חסות למחקר אקדמי בנושא מפעל ההתנחלויות וההתיישבות מעבר לקו הירוק מאז 1967. לצורך כך, החל מאוקטובר 2018, פנה העותר לארכיון המדינה במטרה לקבל לעיונו מסמכים וחומרים הנדרשים לו על מנת לקדם את המחקר. העותר הזמין כ- 10,500 תיקים של חומרים ארכיוניים שונים שטרם נחשפו לציבור וכ-540 תיקים הכוללים סטנוגרמות של ישיבות ממשלה וועדות שרים מהשנים 1990-1968.

“קצב חשיפת המסמכים: מתוך 10,500 התיקים, הסתיים תהליך הבדיקה בארכיון המדינה ביחס לכ-9,000 תיקים, מתוכם נחשפו כ-8,400 תיקים. כ-700 מהתיקים שנבדקו דרשו בדיקת צנזורה כחלק מתהליך החשיפה.

“אשר ל-540 התיקים הכוללים סטנוגרמות של ישיבות ממשלה וועדות שרים, מדיניות ארכיון המדינה היא לבדוק חומרים אלה במנות – כלומר, תוך הצבת יעדים תקופתיים – במסגרת פרויקט חשיפה יזומה של ארכיון המדינה ובהתאם לסדרי העדיפויות ותכנית העבודה שנקבעה על ידו. לא לפי בקשה פרטנית של מבקש. סטנוגרמות מהשנים 1977-1968 מצויות בתהליך חשיפה, במסגרתו נערכת בדיקה של הצנזורה. מרבית הסטנוגרמות של ישיבות הממשלה מהשנים 1968 ו-1969 וכמחצית מהסטנוגרמות משנת 1970 הועלו לאתר ארכיון המדינה. ארכיון המדינה פועל להשלמת חשיפת יתר הסטנוגרמות מהשנים 1977-1971. סטנוגרמות מהשנים 1980-1978 יטופלו במסגרת תכנית העבודה של ארכיון המדינה לשנת 2022 ויועברו לבדיקת הצנזורה בטרם חשיפתן לציבור.

“מעורבות הצנזורה בחשיפת מסמכים: בעבר, המסמכים שנחשפו בארכיון המדינה הונגשו לציבור באולם הקריאה של הארכיון. בשנים האחרונות פצח ארכיון המדינה בפרויקט דיגיטציה שכולל הנגשת חומרים ארכיוניים לציבור באמצעות העלאתם לאתר ארכיון המדינה במרשתת. בעקבות הפרויקט, התרחב שיתוף הפעולה בין הצנזורה ובין ארכיון המדינה כך שחומרים הועברו לבדיקת הצנזורה טרם חשיפתם והעלאתם לאתר הארכיון.

“לאחר הגשת העתירה דנן, גובש מנגנון אשר מפרט את אופן הסתייעות ארכיון המדינה בצנזורה, בבדיקת חומרים ארכיוניים כחלק מתהליך חשיפתם. מטרתו להבטיח הן את אינטרס הציבור בחשיפת החומר והן את אינטרס הציבור בשמירה על סודות ביטחוניים ומניעת פגיעה בביטחון המדינה. מנגנון זה עוגן ביום 24.12.2020 בנוהל לחשיפת חומרים ביטחוניים רגישים המופקדים בארכיון המדינה.

“שיטת העבודה שעוגנה בנוהל קובעת כי החומרים הארכיוניים שמיועדים לחשיפה ימוינו על ידי ארכיון המדינה לשלוש קטגוריות: (1) חומרים בלתי מסווגים שלא צריכים צנזורה; (2) חומרים שקיימת סבירות נמוכה לכך שהם כוללים היבטים ביטחוניים; (3) חומרים שעשויים לכלול מידע ביטחוני אשר פרסומו עלול לפגוע בביטחון המדינה. רק ביחס לקטגוריה השלישית נקבע כי החומרים יועברו גם לבדיקת הצנזורה, בתום עבודת החשיפה של עובדי ארכיון המדינה שהוסמכו לחשוף חומר מסווג.

“רקע נורמטיבי: החוק החולש על ענייננו הוא חוק הארכיונים, התשט”ו – 1955, אשר מסדיר את העיון בחומר ארכיוני המופקד בארכיון המדינה. סעיף 10(א) לחוק קובע כי כל אדם רשאי לעיין בחומר הארכיוני המופקד בארכיון המדינה, אך ניתן להגביל זכות זו בתקנות ולקבוע הגבלות בהתאם לסוג החומר הארכיוני והזמן שעבר מהיווצרותו.  סעיף 10(ג) לחוק מקנה סמכות לגנז, מנהל ארכיון המדינה, לציין חומר ארכיוני כסודי מטעמים של פגיעה בביטחון המדינה. זאת, באישור ועדה של שלושה שרים שתיקבע על ידי הממשלה. הגנז רשאי להטיל הגבלות מיוחדות על העיון בחומר ארכיוני מעין זה.

“[…] טענות הצדדים: העותר טוען שלוש טענות. ראשית, כי קיימת חריגה לא סבירה מהמועדים הקבועים בחוק לחשיפת חומרים. שנית, כי התערבות הצנזורה בעבודת ארכיון המדינה נעשית ללא הסמכה בחוק. שלישית, כי גם אם הצנזורה מוסמכת, אין ודאות קרובה לפגיעה בביטחון המדינה.

“[…] מנגד, המשיבים טוענים כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל היותה כוללנית. לטענתם, העתירה עוסקת בחשיפת למעלה מ- 10,000 תיקים ארכיוניים המכילים מאות אלפי עמודי מסמכים, השונים זה מזה במאפייניהם, בתקופות ההגבלה שחלות בעניינם ובזהות הגורם המפקיד אותם. זאת ועוד, העתירה אינה מבוססת על התשתית העובדתית והמשפטית העדכנית ביותר, שכן היא הוגשה בטרם נחתם נוהל שיתוף הפעולה. גם מטעם זה, טוענים המשיבים כי יש לדחותה על הסף”.

“[…] דיון והכרעה: חשיפת הציבור למידע ההיסטורי המופקד בארכיון המדינה והמחקר האקדמי המבוסס על מידע זה שוכנים בלב האינטרס הציבורי. לטעמי אף יש זכות לציבור לדעת את עברו ולעם להכיר את ההיסטוריה שלו. ברם, אין להתפלא כי בשיטה חוקתית שאינה קובעת זכויות אבסולוטיות, הדין קובע איזונים גם בעניין זה. זכות הציבור לדעת תחומה בהגבלות המנויות בחוק ובתקנות. בענייננו – הגבלות הנובעות מחשש לפגיעה בביטחון המדינה.

“[…] שילוב הצנזורה בעבודת ארכיון המדינה – העלאת חומרים למרשתת והנגשתם לכולי עלמא היא פעולה בלתי הפיכה. ברם, בעידן תקשורתי ובשל הכרה של המדינה כי חשיפה היא דרך המלך, אשר באה לידי ביטוי למשל בחוק חופש המידע, התשנ”ח – 1998, זוהי גישה שאין לשלול אותה. פרויקט הדיגיטציה של ארכיון המדינה, במסגרתו עולים עשרות מיליוני מסמכים לאתר הארכיון, מציב אתגר משמעותי, שכן הוא טומן בחובו סיכון אפשרי לביטחון המדינה כתוצאה מחשיפת מסמכים ארכיוניים במרשתת. אתגר זה מחייב עבודה, השקעה ומחשבה. הסיכון האפשרי לביטחון המדינה אינו חשש בעלמא, אלא מדובר בסוג של מחיר, הנובע מהעלאת החומר למרשתת. זאת, משום שהמידע אשר נחשף על ידי ארכיון המדינה הוא מידע רשמי של מדינת ישראל ומוסדותיה, ולכן הוא עשוי להוות מידע בעל עניין לגורמי מודיעין זרים. נוסף על כך, בשל כמות המידע הרב המתפרסם במרשתת ובצלן של יכולות טכנולוגיה בתחום נתוני העתק, גורם מודיעין זר יכול להעתיק את החומר, להתיך את המידע, לבצע בו חיפושים בהתאם לנושאים המעניינים אותו וכך להגיע לתובנות אשר יש בהן פוטנציאל לפגוע בביטחון המדינה. לפיכך, פרסום לא זהיר במרשתת על ידי ארכיון המדינה עלול לגרום לנזק ממשי לביטחון מדינת ישראל. אשר על כן, החלטת הגנזת להיוועץ במסגרת תהליך החשיפה בצנזורה, עשירת הניסיון, נועדה לוודא שלא תהיה פגיעה בביטחון המדינה בעת חשיפת החומרים.

“[…]  עבודת הצנזורה טומנת בחובה: התמקצעות ייחודית של אנשיה עם ליבת הסוד של גופי הביטחון של מדינת ישראל; גישה למקורות ולמאגרי מידע מסווגים והיכרות עם יעדי ההסתרה המעודכנים של גופי הביטחון השונים; כמו גם עם התמונה הביטחונית-מודיעינית. נדרשת יכולת של ממש לעבד חומר, לשלב חלקים שונים ממנו ולהפעיל שיקול דעת רחב, זהיר ויצירתי. לאור המומחיות, הניסיון המקצועי, הכלים והיכולות של הצנזורה, ופוטנציאל הנזק המשמעותי לביטחון המדינה כתוצאה מחשיפת חומר ביטחוני רגיש במרשתת, היוועצות בצנזורה היא הפעלה סבירה – ולטעמי מעבר לכך – של הסמכות הנתונה לגנזת לחשוף חומרים ארכיוניים של מפקידים שהסמיכו את ארכיון המדינה לעשות כן.

“על כך יש להוסיף כי ארכיון המדינה אינו מעביר את כלל החומרים תחת חסותו לבדיקת הצנזורה. הנוהל שגובש ממקד את ההסתייעות בצנזורה רק בכל הנוגע לחומרים שעשויים לכלול מידע ביטחוני אשר פרסומו עלול לפגוע בביטחון המדינה. כמו כן, בסעיף 23 לנוהל שיתוף הפעולה נקבע כי בתהליך העבודה יילקחו בחשבון המגבלות המנויות בתקנות לגבי משך הטיפול ומועדי מתן המענה למבקשי חומר ארכיוני.

“[…] סוף דבר, מוצע כי דין העתירה להידחות. ארכיון המדינה ימשיך לפעול לבחינת חשיפתם של יתר התיקים שהוזמנו על ידי העותר וטרם נחשפו. זאת, בהתאם לסדרי העדיפויות, תכנית העבודה וכוח האדם העומד לרשותו. הדבר יעשה תוך הסתייעות בצנזורה בהתאם לחוק, לתקנות ולנוהל שיתוף הפעולה. בנסיבות העניין, לנוכח נימוקיי, הייתי נמנע מעשיית צו להוצאות”.