בג”ץ דחה היום בקשה של הנהגת ההורים הארצית, הפורום לסלולריות שפויה ואחרים לקיום דיון נוסף בעתירה בנושא רשתות אלחוטיות בבתי-ספר

בג”ץ דחה ב- 18 באוגוסט 2015 בקשה של הנהגת ההורים הארצית, הפורום לסלולריות שפויה ואחרים לקיום דיון נוסף (דנג”ץ  3367/15) בעתירה נגד שרי החינוך, הבריאות והגנת הסביבה.

העתירה (6269/12) הוגשה בשעתו לביטול מדיניות משרד החינוך המתירה שימוש מוגבל ברשתות אלחוטיות בבתי-ספר ברחבי הארץ; נושא ההתדיינות כרוך בטענות בדבר השפעותיה של קרינה הנובעת מרשתות אלחוטיות על בריאות התלמידים.

כבוד המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין כותב בהחלטה לדחיית הבקשה לדיון נוסף כי ” נטען, כי ענייננו מצדיק דיון נוסף בסוגיות שהועלו בפסק הדין, וזאת נוכח החשיבות הציבורית הרבה שיש בסוגיות אלה – האחת, הסכנה הנשקפת לילדי ישראל כתוצאה ממדיניות המשיב; השנייה, הפער בין המדיניות המוצהרת של המשיב לבין המדינות בפועל, בכך שלכאורה מעדיף הוא, כאמור בחוזר 2013, שימוש ברשתות קויות על-פני אלחוטיות – אך אולם בשטח המצב הפוך. לגוף הדברים הדגישו העותרים, כי חשיפת הילדים לקרינה הנפלטת מעשרות המחשבים בכיתה הפועלים בו זמנית, במיוחד בעת שידור הנתונים, חמורה בהרבה מחשיפה לקרינה הנפלטת ממכשיר ראוטר אלחוטי בודד הנמצא כיום בחלק גדול מן הבתים הפרטיים ובתי העסק; ומכאן הסכנה הגדולה הנשקפת לבריאות הילדים בגין כך. העותרים מפנים לדבריו של פרופ’ גלברג מן המשרד להגנת הסביבה, בדיון ועדת החינוך של הכנסת ביום 19.3.2014, אשר ציין בהקשר זה כי חשיפת הילדים לקרינה מעין זו אינה מוצדקת, נוכח החלופה בדמות הרשת הקוית. כן נטען כי טענת המשיב בעתירה המקורית לפיה התקנת רשת קוית יוצרת קשיים בטיחותיים ופדגוגיים נטענה ללא ביסוס, ומבלי שהובאו חוות דעת מתאימות לשם כך. מכאן, מתבקש בית משפט זה להורות על דיון נוסף בפסק הדין.

“(…) ביום 12.8.2015 הוגשה תשובת העותרים. הודגש בתשובה, כי טענתם העיקרית של העותרים אינה נוגעת לעצם המדיניות שמצאה את ביטויה במסגרת חוזר 2013, אלא ליישומה של מדיניות זו בשטח, ואילו המדינה נמנעה מלספק מענה לפער בין השניים; פער זה הוא המצדיק, לפי הנטען, דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה, שכן יישום המדיניות בשטח והעדפתן בפועל של  הרשתות האלחוטיות, בשונה מן המדיניות שנקבעה בחוזר 2013, פוגעים בבריאותם של ילדי ישראל. העותרים ערים לכך שאין עסקינן בבקשה “קלאסית” לדיון נוסף, שם מוטעם קיומה של הלכה חדשה אך סבורים הם כי הדבר מוצדק נוכח חשיבות הנושא.”

כבוד השופט רובינשטיין כותב בהחלטתו כי “לא מצאתי – בכל ההבנה לחשיבות הנושא וההוקרה לנחישות העותרים – כי  יש עילה לקיום דיון נוסף בפסק הדין (…) אכן, נוכח חשיבות הנושא נתן גם נתן  בית משפט זה דעתו לרגישות הסוגיה, והדבר מצא את ביטויו, בטרם פסק הדין, בעצם קיומם של ארבעה דיונים בה. במשך תקופה ארוכה עקב בית משפט זה אחר יישומה של מדיניות המשיב בתחום, כמעין “שמרטפות” על הצדדים.

“דומה כי העותרים מבקשים שכך ימשיך בית המשפט לעשות גם כעת; אולם מגיע בעתירות מעין אלה שלב, כפי שאירע בענייננו, בו העתירה מתמצה, והמעקב צריך להיעשות בראש ובראשונה על-ידי הגורם הממשלתי, כפי שהתחייב המשיב לעשות בענייננו כאמור; אוסיף, מפאת חשיבות הנושא, כי ראוי (…)  שהשר אישית יידרש לכך עיתית והוא הדין למנכ”לית המשרד, באופן שיממש את אחריותם.

“כמובן, גם העותרים רשאים לעקוב, ופשיטא גם פתוחה הדרך למבקר המדינה על פי סמכויותיו, וזכויות העותרים שמורות להם ככל שיהיו טעמים לדיון מחודש בנושא, במסגרת עתירה חדשה; אולם לעת עתה, אין מקום לדיון נוסף בבית משפט זה בנושאים שנדונו לעומק בפסק הדין ובארבעת הדיונים שקדמו לו. שכרה של העתירה לדיון נוסף יהא בחידוד חשיבותו של הנושא, תוך ששבים אנו ומפנים תשומת לב הבכירים ביותר במשרד החינוך”.