אושר הסכם פשרה בתביעה ייצוגית נגד סלקום בנושא בעיות קליטה ברשת הדור השני

בית-המשפט המחוזי בחיפה אישר לאחרונה הסכם פשרה בתביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) נגד חברת סלקום ישראל בע”מ בנושא בעיות קליטה ברשת הדור השני [2G]. התובע בתביעה זו [ת”צ 24602-02-16] הוא ליאור ויימן.

כבוד השופט מנחם רניאל כותב בין היתר בהחלטתו בתיק זה:

■ “ביום 11.2.2016 הוגשה בקשת המבקש לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה עקב בעיות קליטה נטענות ברשת הדור השני של המשיבה. לטענתו חווה קשיי קליטה במכשיר הקבוע לרכב שהיה מותקן ברכבו ואשר שירות לו סופק על גבי רשת דור 2 של המשיבה, כתוצאה מהורדה יזומה של מתקני שידור ברשת דור 2, כחלק מתהליך חיסולה של רשת זו, או העמסת לקוחות חברה אחרת על רשת זו. נטען להפרת סעיף 1.4(א)(1) בנספח ה’ לרישיונה של המשיבה, שלפיו כמות השיחות הנופלות לא תעלה על 2%”.

■ בתגובתה, חברת סלקום טענה “שלא ביצעה שינויים במערך מתקני השידור ברשת דור 2 כנטען, היא אינה מחסלת את רשת דור 2, ובשנים 2014-2016 אף השקיעה כ- 20 מיליון ₪ בשדרוג הרשת. לטענתה, לא הפרה את נספח ה’ לרישיונה, שכן כמות השיחות הנופלות מחושבת על רשת דור 2 ודור 3 ביחד, והמשיבה עומדת ברף זה. כמו כן טענה שגם אם מדובר ברשת 2 לבדה, מדובר בחריגות זניחות מהרף הקבוע, כתוצאה ממהלכים הנוגעים להתפתחויות טכנולוגיות ברשת, שבוצעו באופן מקצועי וזהיר”.

■ “עוד נטען, כי המשיבה זכאית לחסינות מפני חבות אזרחית לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ”ב – 1082, בגין נזק שנגרם כתוצאה מתקלות או כשלים בהעברת מסרי תקשורת, בין היתר בשל שיבוש בשירות לשם ביצוע פעולות בזק או מתן שירותי בזק כגון הטמעת רשת דור 4 [4G] או מסיבה אחרת. כמו כן נטען כי חריגה מהרף אינה מזכה את המנוי בפיצוי”.

■ “הצדדים ניהלו הליך גישור בפני המגשרת השופטת בדימוס הילה גרסטל, שבו הוצג מסמך של משרד התקשורת, לפיו לטענת המשיבה יש תמיכה בעמדתה שהרף הקבוע ברישיונה אינו עוסק ברשת דור 2 לבדה, אלא רשת סלקום כולה. המבקש חלק על טענת המשיבה, שמסמך זה תומך בטענותיה. לאחר הליך גישור, ולאחר שהצדדים שקלו את הסיכונים והסיכויים בהמשך ניהול הבקשה, ולצרכי פשרה מבלי שצד מודה בטענות חברו, הגיעו להסדר פשרה, שאותו הם מבקשים לאשר”.

■ “… היועץ המשפטי לממשלה הודיע שלא מצא לנכון להתנגד להסדר הפשרה, מבלי להביע עמדה לגופה של הבקשה”.

■ בהמשך החלטתו כותב השופט כי “… אני דוחה את החשיבו שנעשה ע”י הצדדים בהודעתם … אף על פי כן, הגעתי למסקנה שיש לאשר את הסדר הפשרה”.

■ למרות  שהצדדים לא הציעו סכומי גמול ושכר טירחת עורך דין, השופט פסק למבקש גמול של 20,000 ₪ ולבא כוחו שכר טירחה בסך 70,000 ₪.