הוגשה תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) נגד 11 נתבעים: נוקבים בשעת תחילת הקרנת סרטים אולם בפועל בזמן שצויין מוקרנות פרסומות מסחריות ופרסומות סרטים במשך 15 דקות בפני “קהל שבוי”

לבית-המשפט המחוזי בחיפה הוגשה תביעה (ובקשה להכיר בה כתובענה ייצוגית) נגד נגד 11 נתבעים [“חברות הרשומות כדין בישראל ואשר מפעילות ו/או בעלות עשרות בתי קולנוע בארץ”] בטענה שהם נוקבים בשעת תחילת הקרנת סרטים אולם בפועל בזמן שצויין מוקרנות פרסומות מסחריות ופרסומות סרטים במשך 15 דקות בפני “קהל שבוי”.

התובעת בתביעה זו היא רינה אוויס מחיפה. הנתבעים בתביעה זו הם תיאטראות ישראל בע”מ; ת. י. תיאטראות 2004 בע”מ; בתי קולנוע תיאטראות בע”מ; גלובוס מקס בע”מ; גלובוס גרופ בע”מ; גלובוס רשת בתי קולנוע בע”מ; נח תקשורת בע”מ; גלובוס גרופ בתי קולנוע (1983) בע”מ; ניו לינאו סינמה (2006) בע”מ); סרטי שני בע”מ ובתי קולנוע לב בע”מ.

בכתב התביעה נאמר בין היתר: “אדם מחליט לצפות בסרט קולנוע באחד מבתי הקולנוע בארץ לצורך האמור גולש הוא באתר האינטרנט או מפעיל את האפליקציה של אחת מהחברות שמספקות שירותי הקרנת סרטי קולנוע בבתי קולנוע ובודק את השעה המדוייקת שבה מתחיל הסרט בו הוא מעוניין לצפות.

“בשלב הבא רוכש אותו לקוח כרטיס לסרט הרלבנטי דרך אתר האינטרנט או האפליקציה של הספקית ולחילופין בוחר הוא לרכוש את הכרטיס בהגיעו לבית הקולנוע.

“… אולם, עם הגיע השעה המיוחלת להקרנת הסרט מגלה הלקוח כי בשעה 19:00 מתחילה הקרנת פרסומות מסחריות בזו אחר זו למשך דקו ת ארוכות שלאחריהן מתחילה הקרנת פרסומות לסרטי קולנוע.

“רק בחלוף לפחות 15 דקות של הקרנת הפרסומות מתחילה לה סוף סוף הקרנת סרט הקולנוע אשר בו חפץ הלקוח לצפות. זאת, כמובן, לאחר שנגזלו מזמנו היקר לפחות 15 דקות של המתנה.

“נוכח האמור, עניינה של בקשה זו הוא בקבלת זכות אלמנטרית ופשוטה ביותר של לקוחות המשיבות, הלא היא לדעת מה הוא הזמן המדוייק שבו אמורה להתחיל הקרנת סרט הקולנוע להבדיל מזמן תחילת הקרנת הפרסומות המקדימות.

בהמשך כתב התביעה נאמר כי “ברי כי הטעיית לקוחות המשיבות לחשוב כי הקרנת סרט מתחילה בזמן מסויים, בעוד שבזמן זה מתחילה הקרנת פרסומות במשך 15 דקות לפחות, טומנת בחובה תועלת כלכלית למשיבות. תועלת כלכלית זו מקורה בכך שהמשיבות מקבלות תמורה כספית בעד הקרנת הפרסומות המסחריות ופרסומות הסרטים, ואם מדובר בפרסומות לסרטים שהמשיבות מקרינות בבתי הקולנוע אותם הן מפעילות ולא משולם להן בגין הקרנתן, הרי שבכל מקרה הקרנת פרסומות סרטים אלו נועדה לשכנע את הצופים לצפות גם באותם סרטים, דבר שגלומה בו תועלת כלכלית למשיבות.

“יובהר כי להבדיל מפרסום בטלביזיה, הפרסום באולמות הקולנוע הינו אפקטיבי במיוחד מקום בו הצופים הם בבחינת ‘קהל שבוי’ שאינו יכול להשתמש בשלט ולעבור לערוץ אחר או להשתיק את הפרסומות”.

התביעה הוגשה באמצעות עו”ד רימון זינאתי.